הגאון המקובל רבי ישועה בסיס זי"ע בעל 'אבני צדק' ט' טבת תר"כ

הגאון המקובל רבי ישועה בסיס זצ"ל נולד בעיר טוניס בשנת תקל"ג כיהן כרבה הראשי של תוניסיה, גדול היה בחכמת התורה על כל מקצועותיה, הן בחוכמת הנסתר והן בחוכמת הנגלה. התפרסם כצדיק גדול ומחולל נפלאות. גדולי דורו אמרו עליו, שהיה ניצוץ מנשמת האריז"ל המקובל ר' יצחק לוריא אשכנזי זצ"ל. הרביץ תורה והעמיד תלמידים רבים גדולים בתורה. שימש כדיין בבית-דינו של ר' יצחק טייב. עלה בסערה השמימה ביום ט' טבת שנת כת"ר.

הערצת העם לצדיק הייתה כה גדולה עד שיהודי העיר צמו יומיים ברציפות, ביום ט' בטבת וביום י' בטבת. בשנת תש"כ כמאה שנים לאחר פטירתו העבירו את עצמותיו מבית-החיים הישן לבית-החיים בורג'יל שבעיר טוניס.

כל תפילותינו עלו השמיימה היום רק בזכות תפילתו

חבורה גדולה התקבצה בבית הכנסת של הרב ישועה בסיס עם עלות השחר של ראש חודש אלול, וקול שירתה הצטרף אל קולם של אומרי הסליחות בכל רחבי העיר תוניס.

כשהגיעו אל הפיוט "עננו", שבו עונה הקהל "עננו" אחר כל שורה שאומר החזן, בקעה קריאתם את שערי השמיים. חזק מכל הקולות היה קולו של עני שהיה לבוש בלויים, שחזר בקול רם ובכוונה גדולה בכל פעם "עננו", "עננו", "עננו"…

בסיום הסליחות ניגש אליו הרב ישועה ושאל אותו: "ראיתי שענית בקול גדול ובכוונה עמוקה במיוחד בפיוט 'עננו'. מה פשר הדבר?"

השיב לו העני: "רציתי שלא נסבול מעוני השנה, ועל כן התכוונתי למשמעותה של המילה עני – נו! (נו = לא בצרפתית)".

כל הנוכחים פרצו בצחוק למשמע דבריו של העני. אך הרב ישועה היסה אותם: "דעו לכם שכל תפילותינו עלו השמיימה היום רק בזכות תפילתו.

"הכניסו למעצר בבית הכלא למשך שעתיים בפקודת המלך"...

מסופר על יהודי אחד חפשי בדעותיו, שאכל ושתה ביום תשעה באב בפני עדים רח"ל. שלח אחריו הגה"ק רבי ישועה בסיס זצ"ל ונזף בו והוא ענה עזות: "רבי, מה לנו לצום ולבכות ולספוד לחורבן בית המקדש שכבר עברו עליו כאלף שמונה מאות שנה שנה, אבלות ישנה זו מה טיבה?" – שתק הרב ושלחו הביתה. 

ויהי לתקופת הימים, ביום פורים, באמצע "סעודת מרדכי" ושכרות עד דלא ידע בביתו של האיש הנ"ל, הופיע פתאום שלוחו של הרב והכניסו למעצר בבית הכלא למשך שעתיים בפקודת המלך. כשיצא והביע את פליאתו בפני רבינו למה השבית לו את שמחת פורים, ענהו הרב בשאלה: "מה לך לשמוח ולהשתכר על נס מרדכי ואסתר שעברו עליו יותר מאלף ומאה שנה, ולשמחה – מה זו עושה?" האיש התבייש מדברי הרב וידום.

והוסיף הרב בסיס לפרש בדרך צחות: "לכן אנו אומרים בתשעה באב: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. כלומר: אם נשכח את חורבן ירושלים בטענה שכבר עברו עליו כמה דורות, אדרבה, תשכח ימיני, הוא נס פורים של מרדכי איש ימיני, שעברה עליו תקופה ארוכה יותר". ודברי פי חכם חן.

(אבני צדק - בפתח הספר)