הגאון הגדול רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל ראש ישיבת מיר י"ט תמוז תשכ"ה
רבי אליעזר יהודה פינקל נולד באלול תרל"ז בעיירה קלם שבליטא, לאביו הגה"צ רבי נתן צבי פינקל "הסבא מסלבודקה".
מסופר על אליעזר יהודה הקטן שבגיל תשע שלט היטב בסדרי נשים ונזיקין שלמדם מאביו. בשחר נעוריו הספיק לסיים את הש"ס פעם אחת מני רבות בחייו, ולאחר מכן נסע ללמוד תורה בישיבת טלז והיה לתלמידם של רבי אליעזר גורדון ורבי שמעון שקופ. בשנת תרנ"ד, לאחר כמה שנים שבהן למד בטלז, נסע ללמוד בבריסק אצל הגר"ח סולובייצ'יק.
באדר תרנ"ו חזר לסלבודקה שם שהה שנה נוספת אצל אביו בסלבודקה. בפרקי זמן קצרים אלה ירש מאביו את דרכו בתורת המוסר.
רבי אליעזר יהודה פינקל נולד באלול תרל"ז בעיירה קלם שבליטא, לאביו הגה"צ רבי נתן צבי פינקל "הסבא מסלבודקה".
מסופר על אליעזר יהודה הקטן שבגיל תשע שלט היטב בסדרי נשים ונזיקין שלמדם מאביו. בשחר נעוריו הספיק לסיים את הש"ס פעם אחת מני רבות בחייו, ולאחר מכן נסע ללמוד תורה בישיבת טלז והיה לתלמידם של רבי אליעזר גורדון ורבי שמעון שקופ. בשנת תרנ"ד, לאחר כמה שנים שבהן למד בטלז, נסע ללמוד בבריסק אצל הגר"ח סולובייצ'יק.
באדר תרנ"ו חזר לסלבודקה שם שהה שנה נוספת אצל אביו בסלבודקה. בפרקי זמן קצרים אלה ירש מאביו את דרכו בתורת המוסר.
בשנת תרנ"ז היה אחד מארבעה עשר התלמידים ששלח אביו "הסבא" לישיבה של הרידב"ז שישב על כס הרבנות בסלוצק באותה עת, ובה פתח את ישיבתו.
אחר כך נדד לישיבת הלוסק ללמוד בחברותא עם רבי ברוך בער ליבוביץ ראש הישיבה, ולאחר זמן נסע לראדין ללמוד בכולל קדשים ולשהות בסביבתו של החפץ חיים.
מראדין המשיך להורדנה ומשם לישיבת מיר בראשות הרב אליהו ברוך קמאי. מיד בהגעתו לישיבה, עלה הרב קמאי על תכונותיו המופלאות ובחרו כחתן לבתו מלכה.
בט"ו בשבט שנת תרס"ג השיא ראש הישיבה, רבי אליהו ברוך, את בתו, מרת מלכה, שהייתה ידועה כברת דעה ומשכלת, לרבי אליעזר יהודה פינקל, בנו של הסבא מסלבודקה, רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל.
הנישואין נערכו ברוב פאר והדר במיר, והחתן העתיק את מגוריו למיר והחל לשקוד על תלמודו בישיבה. אביו שכיהן כראש ישיבת סלבודקה שלח לו באותה תקופה את אחד מבחירי תלמידיו בסלבודקה הג"ר יחיאל יעקב וינברג זצ"ל בעל ה"שרידי אש" שילמד עמו בחברותא. במשך כארבע שנים למדו השנים בחברותא יום יום ועסקו שעות רצופות ביגיעה רבה בתורה, ובתקופה זו אף הספיקו לסיים מספר פעמים את הש"ס כולו.
בשנת תרס"ז נתבקש על ידו חותנו לכהן פאר כר"מ בישיבה, ובנר א' דחנוכה מסר רבי אליעזר יהודה את שיעורו הראשון לפני בני הישיבה, תלמידיו סיפרו שנים לאחר מכן ששיעור זה הותיר בהם ובשומעים כולם רושם עז. שנים ארוכות ורבות התמיד בשיעוריו שהיו נופת צופים והיוו דרך ונתיב לתלמידי הישיבה להגיע לגדלות והבנה ישרה בתורה.
באותה עת למרות הישיבות הנוספות שצצו ועלו, התווספו רבים ללמוד בישיבה, והיה צורך להקים בית מדרש גדול יותר שיקלוט את כל תלמידי הישיבה. בשנת תרע"א אף התרחש אסון בישיבה כשאש גדולה כילתה את בניני הישיבה כליל, והיה צורך דחוף לגייס כספים רבים ולשקם את בנין הישיבה. ואכן בשנת תרע"ב חגגו במיר את חנוכת בנין הישיבה, ראשי הישיבה דיברו בה, ואף רבי אליעזר יהודה שמיעט כל ימיו לדבר ברבים, נאות לבקשת חותנו ונשא דרשה בפני בני הישיבה במעמד זה של חנוכת הבנין.
עם התמנותו של רבי אליעזר יהודה פינקל כר"מ בישיבה, שינק את אור המוסר מאביו והתמסר להחדיר זאת אף בין כתלי הישיבה. ואכן הוחלט להחיל בלימוד חשוב זה כחלק מאופיה של הישיבה.
רבי אליעזר יהודה פינקל, ראש הישיבה, שמסר נפשו כל ימיו לתועלת התלמידים, החליט בעת מלחמת העולם השניה לעלות ארצה ולפעול משם להשגת סרטיפיקטים לישיבה כולה. תחנתו הראשונה היתה בבית בכורו הגאון רבי חיים זאב. כבר בימים הראשונים לבואו החל לפעול בקדחתנות למען השגת האשרות. מאמציו היו לשווא.
בשנת תש"ד אחרי מאמץ רב מצידו של ראש הישיבה, הגרא"י פינקל, שכלל בין היתר את השתתפותו של הגראי"ז מלצר ששלח את גרעין ההקמה מישיבתו 'עץ חיים', נפתחה ישיבת 'מיר' בבית הכנסת 'בית ברוך' בשכונת מאה שערים בירושלים, לאחר זמן קצר היה צר המקום מלהכיל את יושביו והועתק לבית הכנסת שבשכונת בתי מילנר, ובזמן ההפגזות בשנת תש"ח עברה הישיבה באופן ארעי לבית הכנסת 'אחווה'. הישיבה החלה להתנוסס לתפארת לפי מיטב המסורת שידעה בימים הטובים.
בי"ט בתמוז תשכ"ה כבו המאורות. בשעת בוקר אחר שעסק במשא ומתן בתורה עם אחד ממקורביו, ניכר היה עליו כי אלו שעותיו האחרונות, הוא התהלך בחדרו אנא ואנא אחוז שרעפים, ולפתע בשעה 15:30 נחלש וכרע תחתיו, בני הישיבה שפתחו את ארון הקודש בזעקה נענו כעבור מחצית השעה כי ניצחו אראלים את המצוקים ונשמתו הטהורה של רבי אליעזר יהודה שבה ליוצרה. למחרת התקיימה הלוויתו הגדולה, כשחתנו הגר"ח שמואלביץ זצ"ל זועק את שברו בהיכל הישיבה, ומורה לישב על הארץ להביע את האבל הכללי על סילוקו של צדיק...
יערת הדבש של הגרא"י ממשיכה להחיות את בני התורה עד היום, שנים רבות לאחר הסתלקותו.
מנוחתו כבוד בחלקת הרבנים שבהר המנוחות בירושלים.
כמה פעמים צריך לחזור על הלימוד
מעשה בעיר אחת בארץ ישראל, שיסדו בה כולל אברכים חדש, וקבעו שבכלל סדרי הלימודים יצטרכו האברכים לחזור על תלמודם ארבע פעמים במשך השבוע. ובהיותם מקורבים למרן ראש ישיבת מיר הגאון החסיד רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, אשר היה תמיד מעודד ומזרז את בני הישיבות לחזור הרבה על תלמודם, באו לבשר לו את הבשורה הטובה על יסוד הכולל, במחשבה כי בודאי ישמחו אותו בכך.
נענה מרן ראש הישיבה ואמר להם: "מה?! רק ארבע פעמים?! מזה לא יצאו אלא עמי הארצות גדולים!" (וכלשונו: "פון דעם וועט נישט וואקסן - נאר גרויסע עמי-ארצים!").
והוסיף ראש הישיבה והורה להם: "כדי להבין את הגמרא, צריך ללמוד חמש פעמים, ואילו לחזור - צריך לפחות חמש עשרה פעמים!"
באותו מעמד סיפר מרן הגרא"י פינקל, שהיה אברך אחד אשר ניגש לפני מרן הגרח"ע גרודזנסקי זצ"ל לעמוד על כור המבחן, כדי לקבל ממנו כתב "סמיכה".
שאלו הגרח"ע: "כמה פעמים חזרת על החומר?" השיב האברך ואמר: "שבע פעמים!"
תמה כנגדו מרן הגרח"ע ואמר בהחלטיות: "רק שבע פעמים?! אינני מוכן לבחון אותך!"
חזר האברך הלה והרהיב עוז לשאול, כמבקש לדעת: "וכמה פעמים למד הרבי?"
ענהו מרן הגרח"ע: "עד ארבעים פעמים ספרתי, ואחרי ארבעים פעם כבר חדלתי לספור!"
וכאן המשיך מרן הגרא"י פינקל ואמר לאברכים: "הרי ידוע כח זכרונו המופלא של מרן הגרח"ע, ואף על פי כן לא הספק במעט חזרות, אלא הקפיד לחזור על כל הש"ס והפוסקים עשרות פעמים. אמרו מעתה וכי די בכך לייסד כולל שיחזרו בו רק ארבע פעמים בלבד?!"
