שמחת הבינה מבטלת דיני המלכות
ממשיך רבי אלעזר ואומר, אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא - מצאתי בספרו של שלמה המלך, קְטֹרֶת הוּא באה לְחֶדְוָה וּלְסַלְּקָא מוֹתָנָא - לעורר שמחה ולעצור את המגיפה. ושואל, מַאי טַעֲמָא - מה הטעם שהקטורת עוצרת את המגיפה. ומשיב, בְּגִין דְּדִינָא מֵהַאי דִּלְבַר אִשְׁתְּכַח - כיון שהדינים מן המזבח החיצון הם באים, כלומר מן המלכות שהוא בחינת דין. מאידך וְחֶדְוָותָא וְחֵידוּ - והשמחה והחדוה, וְקִשּׁוּרָא דִּנְהִירוּ - וקשר האור שהוא בחכמה, הכל בא מֵהַהוּא פְּנִימָאָה - מהמזבח הפנימי שהוא הבינה, דְּכָל חֵידוּ בֵּיהּ קַיְּימָא - שכל השמחות נמצאים בה, כי הבינה היא שורש השמחה. לכן, וְכַד הַאי - וכאשר הבינה, אִתְּעַר - מתעורר ומשפיע שמחה, אזי כָּל דִּינָא אִסְתַּלַּק מֵהַאי, וְלָא יָכִיל לְמֶעְבַּד דִּינָא - כל הדינים מסתלקים ממזבח החיצון שהוא המלכות ואינו יכול לעשות דין.
