קשה למה שוב קראו הקב"ה 'יעקב'

ויש לשאול, אחר שקראו הקב"ה בשם 'ישראל', מחוייב מצד ערך המידות שיקרא בשם 'ישראל', ואם כן אַמַּאי אַהֲדַר - מדוע חזר אחר כך קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְקָרָא לֵיהּ – לו 'יַעֲקֹב' בְּכַמָּה זִמְנִין - כמה פעמים. וְכן כֹּלָּא קָרוּן לֵיהּ 'יַעֲקֹב' כְּמִלְּקַדְּמִין - כולם קראו לו בשם 'יעקב' כמקודם שנשתנה שמו, אִי הָכִי - ואם כן מַהוּ היאך יתפרש הכתוב 'וְלֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב'.

כדי לישב השאלה על שמות 'יעקב' ו'ישראל', מקשה בענין שמותיו של הקב"ה, היאך נקרא הקב"ה בשם 'אלקים', שהוראתו מידת הדין, אחר ששמו העצמי הוא שם 'הויה' שהוראתו היא מידת הרחמים.

מדמה שמותיו של יעקב לשמותיו של הקב"ה

אָמַר לֵיהּ רבי אלעזר לרבי יוסי שַׁפִּיר קָא אֲמַרְתְּ - נכונה שאלתך, ותתיישב על פי יישוב לשאלה בענין שמותיו של הקב"ה. פָּתַח רבי אלעזר וְאָמַר ליישב את הקושיא, הנה ישעיה הנביא אומר על הקב"ה כאשר יוצא להושיע את ישראל מהגויים, 'יהו"ה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה' (ישעיה מב יג), הַאי קְרָא אוּקְמוּה - ואמנם פסוק זה כבר נתפרש, אֲבָל תָּא חָזֵי - בא וראה מה שיש לדייק בלשונו, מדוע אמר 'כַּגִּבּוֹר יֵצֵא' בתוספת כ"ף הדמיון, הרי 'גִּבּוֹר' מִיבְעֵי לֵיהּ - היה לו לומר 'גיבור' סתם, וכן מדוע אמר 'כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת' בתוספת כ"ף הדמיון, הרי 'אִישׁ מִלְחָמוֹת' מִיבְעֵי לֵיהּ - היה לו לומר, בלי כ"ף הדמיון.