קוב"ה ושכינתיה קוננו על החורבן
כַּד נָחַת - כאשר ירד התפארת מן הכתר, לאחר שנחרב הבית וגלו ישראל, אַשְׁגַּח עַל בֵּיתֵיהּ דְּאִתּוֹקַד - השגיח והסתכל על בית מקדשו ומצא שנשרף. וכן אִסְתַּכַּל עַל עַמֵּיהּ, וְהָא אִתְגְּלוּ - הסתכל על עמו ישראל, ומצא שהם גלו מן הארץ. וגם שָׁאַל עַל מַטְרוֹנִיתָא - שאל אודות המלכה שהיא השכינה הקדושה היכן היא, וְאִתְתָּרְכַת - ומצא שהיא גורשה והלכה בגלות עם בני ישראל. כְּדֵין - אז נאמר (שם כב יב) 'וַיִּקְרָא יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק'. וְהִיא - השכינה הקדושה גַם הִיא מקוננת לעומתו, מַה כְּתִיב בָּהּ, (יואל א ח) 'אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ', 'אֱלִי' הוא לשון קינה, והיינו שהבתולה שהיא השכינה, אבילה ומקוננת על הסתלקות בעלה שהוא התפארת. כְּמָה דְאַתְּ אָמַר - כמו שנאמר על השכינה (ירמיה לא יד) 'רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ', והיינו, ש'רחל' מידת המלכות, 'מבכה על' גלות 'בניה', 'כי' התפארת 'איננו', בְּגִין דְּאִסְתַּלַּק מִינָּהּ, וְאִשְׁתַּכַּח פֵּרוּדָא - כיון שהתפארת עלה מן המלכות, ונמצא הפירוד בין תפארת ומלכות.
