עיקר טומאת ופגם הנשמה נעשה על ידי הכעס
אחר שפירש את גודל מדרגות הנשמה, ועוצם הפגם הנעשה על ידי שמטמאין את הנשמה, יבוא לפרש כי עיקר טומאת ופגם הנשמה נעשה על ידי הכעס.
יש להתחבר רק עם זה שזוכה בקביעות לנפש רוח ונשמה
וְאִי חָזֵינַן לְהַאי בַּר נָשׁ - ואם אנו רואים לאדם מסוים, דַּהֲווֹ בֵּיהּ אִלֵּין דַּרְגִּין כֻּלְּהוּ - שיש בו שלוש מדרגות אלו, שהם נפש רוח ונשמה, אך אין אנו יודעים אם מדרגות אלו קבועות אצלו בתמידות, ולכן שואל, עַד לָא קָיְּימָא בְּקִיּוּמֵיהּ לְמִנְדַּע מַאן אִיהוּ - עד אשר לא התברר והתקיים לנו לדעת מי הוא ומה טיבו, בְּמַאי אִתְיְדַע (דלא) לְקָרְבָא בַּר נָשׁ בַּהֲדֵיהּ - במה יוודע טיבו לדעת אם אדם יכול להתקרב אליו ולהיות בחברתו, אוֹ לְאִתְמְנָעָא מִנֵּיה - או שצריך להימנע מלהתחבר עמו.
ויבאר כי על ידי הכעס יהיה ניכר האדם אם נפש רוח ונשמה קבועות אצלו, כיון שהכעס מסלקן.
האדם ניכר בכעסו אם נפש רוח ונשמה קבועות אצלו
ומשיב, כי הענין שבו ניכר האדם הוא, בְּרוּגְזֵיהּ - בשעת כעסו מַמָּשׁ, אז יָדַע לֵיהּ בַּר נָשׁ - בזה ידע אדם את טיבו, וְיִשְׁתְּמוֹדַע מַאן אִיהוּ - ויוודע מי הוא. כי אִי הַהִיא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא נְטַר - אם שומר על נשמתו הקדושה, בְּשַׁעְתָּא דְרוּגְזוֹי - בשעת כעסו, על ידי שכובש את כעסו ומעלימו בתוכו, ואינו מוציא את כעסו בדיבור או במעשה, כדי (אתי עליה) דְּלָא יֶעְקַר לָהּ מֵאַתְרָהָא - כדי שלא יעקור את הנשמה ממקומה על ידי מעשים ודיבורים מגונים כשלא יעמיד עצמו בכעסו, בְּגִין לְמִשְׁרֵי תְּחוֹתָהּ הַהוּא אֵל זָר - ועקירת הנשמה גורמת שתשרה תחתיה הסטרא אחרא, כיון שהתרוקן מנשמתו, כי הכועס גורם שתסתלק נשמתו, ותחתיה שורה בו הסטרא אחרא. דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ כִּדְקָא יָאוּת - זה הוא אדם כראוי, דָּא אִיהוּ עַבְדָּא דְמָארֵיהּ - זה הוא עבד להקב"ה, דָּא אִיהוּ גְבַר שְׁלִים - זה הוא האדם השלם.
