ע"י השירה יצא מים מן הבאר
לאחר שביאר רבי שמעון את הפסוק, 'וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יהו"ה לְמֹשֶׁה אֱסוֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם', מבאר את הפסוקים שלאחריו 'אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ, בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה'.
ע"י השירה יצא מים מן הבאר
ומוסיף, וּכְדֵין ואז במה שכתוב בפסוק שלאחריו (במדבר כא יז) 'אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ', הֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּשַׁעֲתָא דְּשָׁארָן וּבַעְיָין מַיָּיא - היו בני ישראל בשעת חנייתם במדבר ונצרכו למים, ולכך קַיְימִין עָלֵיהּ וְאַמְרֵי שִׁירָתָא - היו עומדים אצל הבאר ואמרו שירה כדי לעוררה שתעלה מים. ושואל, וּמַה אָמְרֵי - ומה היו אומרים בשירתם. ומשיב, 'עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ', ומשמעו, שאמרו ל'באר' סַלְקִי מֵימַיִךְ - 'העלי' את המים שלך ממקור הנביעה, ויתמלאו השלושה עשר נחלים, כדי לְאַנְפָּקָא מַיִין לְכֹלָּא - להוציא מים לכל שבטי ישראל בפעם אחת, וּלְאִתְשָׁקָאָה מִינָךְ - ולהשקות ממך גם את הבהמות. וְכֵן היו גם אָמְרֵי תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּהַאי בְּאֵר - אומרים את שירת הבאר, דהיינו 'בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה' וְגוֹ'. ומבאר רבי שמעון, אף על פי שהבאר לא חפרוה שרים, מכל מקום מִלָּה קְשׁוֹט הֲווֹ אָמְרֵי - דבר אמת בסודם של דברים היו אומרים, שהיו משבחים לבחינת יחוד תפארת ומלכות הרמוז בתיבת 'באר'. ומסיים, וְכַךְ הוּא ביאורו באמת.
