משל נפלא על חורבן בית המקדש

אָמַר לֵיהּ רבי שמעון בן לקוניא לרבי אלעזר חתנו, קשה מה שנאמר בתחילת הפסוק 'עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם', שמשמעו כי הקדוש ברוך הוא החריב את הבית כפי שזמם לעשות מתחילה. וקשה וְכִי מַלְכָּא חָשִׁיב לְאַבְאָשָׁא לִבְנוֹי עַד לָא יֵיתוּן לְמֶחְטֵי - וכי המלך חושב להרע לבניו עוד לפני שבאו לחטוא. השיב ואָמַר לֵיהּ רבי אלעזר לתרץ על פי משל לְמַלְכָּא דַּהֲוָה לֵיהּ מָאן יְקָר - למלך שהיה לו כלי יקר שקנה בעבור בנו שישתמש בו, וּבְכָל יוֹמָא הֲוָהדָחִיל עֲלֵיהּ דְּלָא יִתְּבַר - ובכל יום היה ירא עליו שלא יישבר הכלי, כי היה משתמש בכלי זה בכל יום, וַהֲוָה מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ וְתַקִּין בְּעֵינוֹי - והיה מסתכל בכלי ומשגיח עליו ונשא חן בעיניו. לְיוֹמִין, אֲתָא בְּרֵיהּ וְאַרְגִּיז לֵיהּ לְמַלְכָּא - לימים, בא בנו והכעיס את המלך, נָטַל מַלְכָּא הַהוּא מָאן יְקָר וּתְבַר לֵיהּ - נטל המלך את אותו כלי יקר ושבר אותו, כיון שלא קנה את הכלי אלא בעבור בנו. הֲדָא הוּא דִכְתִיב - זהו מה שכתוב 'עָשָׂה יְהֹוָה אֲשֶׁר זָמָם', כי אין הכוונה שחשב מתחילה לשבור את הכלי, אלא שהיה תמיד חושש שמא יישבר הכלי. ועכשיו נתקיים חשש זה ונשבר הכלי.