משה ויהושע – חמה ולבנה

כָּל יוֹמוֹי דְּמֹשֶׁה שִׁמְשָׁא נָהִיר בְּעָלְמָא – כל ימיו של משה, השמש שהיא בחינת הזעיר אנפין האירה בעולם, ועל כן כָּל יוֹמוֹי דְּמֹשֶׁה - כל ימיו של משה, אֲכָלוּ יִשְׂרָאֵל לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם שהוא ה'מן', כֵּיוָן דַּאֲתָא יְהוֹשֻׁעַ - וכיוון שבא יהושע, מָה כְּתִיב - מה נאמר בפסוק (יהושע ה יב) 'וַיִּשְׁבּוֹת הַמָּן מִמָּחֳרָת' וְגוֹ' ששבת המן והפסיק לרדת דבר יום ביומו, ובפסוק שלפניו כתוב (שם יא) 'וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח', והיינו שאכלו מדגן הארץ, הרי שרק בימיו של משה אכלו 'מן', ואילו אצל יהושע פסק מהם. ושואל מָה בֵּין הַאי לְהַאי - מה ההבדל בין 'לחם מן השמים', ל'לחם מן הארץ', ומשיב אֶלָּא דָּא מִלְעֵילָּא וְדָא לְתַתָּא - אלא זה מלמעלה וזה מלמטה, שה'מן' בא מלמעלה והיינו מ'זעיר אנפין', וה'לחם מן הארץ' בא מלמטה מה'מלכות'. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא – מכאן למדנו, כָּל זִמְנָא דְּמֹשֶׁה אִשְׁתְּכַח - כל זמן שמשה היה בעולם, גּוּפָא דְּשִׁמְשָׁא שַׁלִּיט וְנָהִיר לְעָלְמָא - היה גוף השמש שולט ומאיר בעולם, שהוא הנהגת ה'זעיר אנפין', ולכן אז ירד להם 'מן' מלמעלה. כֵּיוָן דְּאִסְתַּלַּק מֹשֶׁה - כיון שהסתלק משה ונכנס יהושע תחתיו, אִתְכְּנַשׁ גּוּפָא דְּשִׁמְשָׁא וְנָפִיק גּוּפָא דְּסִיהֲרָא - הסתלק גוף השמש ויצא גוף הירח שהוא יהושע, כמו שאמרו בגמרא (ב"ב עה.) 'פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה', והלבנה היא במלכות, ולכן בימיו אכלו 'לחם מן הארץ' שהוא במלכות כאמור.