מפרש רבי שמעון בן יוחאי את שינוי הזמנים שהיו במידת המלכות
ומוסיף רבי שמעון בן יוחאי, וּבְזִמְנָא דְּהֲוָה בֵּי מַקְדְּשָׁא קַיָּים - ובזמן שבית המקדש היה קיים היתה הלבנה שהיא מידת מלכות מאירה כשמש, כיון שבני יִשְׂרָאֵל הֲווֹ מִשְׁתַּדְּלִין בְּקוּרְבָּנִין וְעִלָּוָון - היו משתדלים עם הקרבת קרבנות ועולות, וזה גרם לייחוד תפארת ומלכות. ומבאר רבי שמעון בן יוחאי איך נתמלאה מידת המלכות, וּפוּלְחָנִין דְּהֲווֹ עָבְדִין כַּהֲנֵי וְלֵיוָאֵי וְיִשְׂרְאֵלֵי - ועל ידי עבודת המקדש שהיו נעשים על ידי הכהנים שהקריבו את הקרבנות בסוד מידת חסד, ועל ידי הלווים ששרו על הדוכן בסוד מידת גבורה, ועל ידי הישראלים שעמדו על מעמדם בסוד מידת תפארת, האירו שלושה ספירות אלו למידת מלכות, וגם זכו בזה בְּגִין לְקָשְׁרָא קִשְׁרִין - כדי לקשור קשרים, והיינו להאיר מידת נצח הוד יסוד למידת מלכות, וּלְאַנְהָרָא נְהוֹרִין - ולהאיר אורות, והיינו להאיר מידת כתר חכמה בינה למידת מלכות, הרי שכל הספירות העליונות האירו במידת מלכות בשעה שבית המקדש היה קיים.
מלכות היתה חסרה כשנחרב ביהמ"ק.
וּלְבָתַר דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא אִתְחַשַּׁךְ נְהוֹרָא - ולאחר שנחרב בית המקדש נחשך אור הלבנה שהיא מידת מלכות, וְסִיהֲרָא לָא אִתְנְהִירַת מִן שִׁמְשָׁא - והלבנה שהיא מידת מלכות לא האירה מן השמש שהיא מידת תפארת, וְשִׁמְשָׁא אִסְתַּלַּק מִנָּהּ וְלָא אִתְנְהָרָא - והשמש שהיא שש ספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד שהם נכללים במידת תפארת, הסתלקו מן הלבנה שהיא מידת מלכות ולא האירה מהם, מחמת עוונות בני ישראל, וְלֵית לָךְ יוֹמָא דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ לְוָוטִין וְצַעֲרִין וּכְאֵבִין - ולכן אין לך יום שאינו שולט בו קללות וצער וכאבים, כְּמָה דְאִתְּמָר - כמו שלמדנו (סוטה מח.), שכשאינם מאירים הספירות העליונות במידת מלכות, נאחזים בה החיצונים שהם מכונים קללות וצער וכאבים למידת המלכות.
