מלכות דקדושה ומלכות דסט"א הן קץ הימין והשמאל
לאחר שביאר רבי חייא כי החורבן וצער כולם נגרם מזה שמשלה הקליפה על הקדושה, יבאר בפרטות ענין מלכות דקדושה ומלכות דסטרא אחרא, ויתחיל בביאור ענין קץ הימין וקץ השמאל.
פָּתַח רבי חייא וְאָמַר לבאר הטעם שבכו העליונים והתחתונים, בהקדם ביאור הפסוק 'וְאַתָּה בֶן אָדָם כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהִים לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ בָּא הַקֵּץ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ' (יחזקאל ז ב). ואומר, הַאי קְרָא רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ - פסוק זה סוד עליון הוא. ושואל, מה שנאמר 'לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ', מַאי אִיהוּ - מה הוא פירושו, וְכִי אַדְמַת ארץ יִשְׂרָאֵל קֵץ הִיא - שנמצאת בקצה העולם, והלוא היא באמצע העולם.
כדי לבאר פסוק זה, יקדים לבאר ענין קץ הימין וקץ השמאל.
מלכות דקדושה ומלכות דסט"א הן קץ הימין והשמאל
ומשיב, אֶלָּא, הָכִי הוּא וַדַּאי - כך הוא ודאי פירושו, דְּאִתְּמַר, קֵץ אִיהוּ לִימִינָא - שהרי למדנו (זוהר ח"א נח סב:), שיש 'קץ' לצד ימין, שהוא צד הקדושה, והיינו סוף קומת הקדושה שהוא מידת המלכות. ויש גם קֵץ אשר אִיהוּ לִשְׂמָאלָא - שהוא לצד שמאל, שהוא צד הטומאה, והיינו סוף קומת הקליפה שהוא מלכות דקליפה. ומביא ראיה שיש קץ בצד הקדושה וקץ בצד הטומאה. קֵץ לִימִינָא - לצד ימין שהוא הקדושה, הוא מה דִּכְתִיב (דניאל יב יג) 'לְקֵץ הַיָּמִין'. ואילו קֵץ לִשְׂמָאלָא - לצד שמאל שהוא הטומאה, הוא מה דִּכְתִיב (איוב כח ג) 'קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר', ומשמעו, שהקדוש ברוך הוא 'שָׂם' את 'קץ' שהוא מלכות דקליפה, 'לחושך' בעבור החושך שהם הדינים, כי הקליפה ניתנה ככלי ביד הדיין לקיים על ידה את הדין להיפרע מן החוטא. ומוסיף רבי חייא, וְדָא הוּא - וזה הקץ של הקליפה הוא מה שנאמר בו (בראשית ו יג) 'קֵץ כָּל בָּשָׂר', ופירושו כְּמָה דְאִתְּמָר - כמו שלמדנו (זוהר שם), שהקליפה נותנת 'קץ לכל בשר' האדם, כי היא מכלה אותם.
