מיום שנבנה המקדש היה הקב"ה ירא שלא יחרב
ומבאר רבי אלעזר את הנמשל כי בית המקדש היה כמו הכלי היקר.
והולך ומבאר את הנמשל, תָּא חֲזִי - בוא ראה, מִן יוֹמָא דְאִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא - מיום שנבנה בית המקדש, שהוא הכלי היקר, הֲוָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִסְתַּכַּל בֵּיהּ - היה הקדוש ברוך הוא מסתכל בו, וַחֲבִיב עֲלֵיהּ סַגֵּי - והיה חביב עליו ביותר. וַהֲוָה דָחִיל עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל דְּיֶחֱטוּן וִיחָרֵב בֵּי מַקְדְּשָׁא - והיה ירא על בני ישראל שמא יחטאו וייחרב בית המקדש שכל כך יקר וחביב בעיניו. וְכֵן בְּכָל זִמְנָא דַּהֲוָה אָתֵי לְגַבֵּי בֵּי מַקְדְּשָׁא - וכן היה בכל פעם שהיה בא הקדוש ברוך הוא לראות את בני ישראל שבאו ליראות לפניו בבית המקדש, שהוא בשלוש רגלים, הֲוָה לָבִישׁ הַהוּא פּוֹרְפִּירָא - היה לובש את בגד המלכות, כלומר שהיו מתייחדים תפארת ומלכות. אולם לְבָתַר דְּגָרְמוּ חוֹבִין, וְאַרְגִּיזוּ קַמֵּי מַלְכָּא - לאחר שגרמו העוונות ועוררו רוגז לפני המלך הקדוש ברוך הוא, וּבְזַע הַהוּא פּוֹרְפִּירָא - וקרע את המלכות, ובגלל זה וְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, - נחרב בית המקדש. מסיים רבי אלעזר את תירוצו, הַיְינוּ מה דִכְתִיב 'עָשָׂה יְהֹוָה אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אִמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם' וְגוֹ, כי הקב"ה עשה בסוף מה שהיה חושש בתחילה ו'בצע אמרתו'.
