מבאר שעל ידי מצוות כיבוד אב ואם זוכה להארת כתר
לאחר שהתבאר שעל ידי הארת הכתר על ששה ספירות זוכה לאריכות ימים, מבאר שעל ידי מצוות כיבוד אב ואם זוכה להארת כתר.
וממשיך לבאר המשך הפסוק 'עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ', שפירושו, שאם קיים מצוות כיבוד אב ואם אַבְטָחוּתָא לְאִתְהַנְיָא בְּאַסְפָּקָלַרְיָא דְּנַהֲרָא - הוא הבטחה שיהנה מאספקלריא המאירה - תפארת שמאיר שם אור הכתר, וְרָזָא דָּא - וזהו סוד שכתוב 'עַל הָאֲדָמָה' ולא כתוב 'בָּאֲדָמָה', כי דָּא - זה אַסְפָּקָלַרְיָא דְּנַהֲרָא - תפארת שמקבל אור הכתר, בְּאִינּוּן יוֹמִין עִלָּאִין - על ידי אותם ימים העליונים שהוא חכמה, דְּנָהֲרִין מִגּוֹ מַבּוּעָא דְּכֹלָּא - שמאירים ממקור הכל, כלומר, שאור הכתר מאיר על ידי החכמה בתפארת, ולכך אינו כתוב 'באדמה', שמשמעו שנהנה מאור המלכות הנקראת 'אדמה', ואינו מאיר שם אור הכתר.
לאחר שהתבאר כי אריכות ימים הוא התגלות אור הכתר, מבאר שגילויו הוא על ידי יחוד תפארת ומלכות.
ושואל, מַאי שְׁנָא, בְּאִלֵּין תְּרֵין פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא - מה השוני באלו שני מצוות של התורה, דִּכְתִיב בְּהוּ שכתוב בהם 'לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ'. והיינו, בְּדָא - במצווה זו של כיבוד אב ואם, וּבְשִׁלּוּחַ הַקֵּן שכתוב בו (דברים כב ז) 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים'. ומשיב, אֶלָּא תְּרֵין פִּקּוּדִין אִלֵּין כֻּלְּהוּ תַּלְיָין לְעֵילָּא - שני מצוות אלו כולם תלויים למעלה, כלומר, ששורשם מאחת משלוש ספירות העליונות [כתר חכמה בינה]. ומפרש כי על ידי מצוות כיבוד אב ואם מאיר אור הכתר, כי אַבָּא וְאִמָא רָזָא דְּזָכוֹר וְשָׁמוֹר כַּחֲדָא - האב ואם הם בסוד זכור - תפארת ושמור - מלכות שמתייחדים כאחד, וּבְגִינֵי כָּךְ כְּתִיב - ולכן כתוב 'לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ', כי על ידי יחוד תפארת ומלכות מאיר אור הכתר בתפארת כמבואר.
