מבאר הפסוק 'ולא יכול יוסף להתאפק'

עתה בא לפרש את הפסוק 'ולא יכול יוסף להתאפק', על פי מה שהתבאר שהיסוד משפיע לעולמות על ידי שמשפיע קודם למלכות.

היסוד אינו יכול להתאפק מלהשפיע

תָּא חֲזֵי - בוא וראה, מה שכתוב 'וְלֹא יָכוֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכָל הַנִּצָּבִים עָלָיו', כלומר ש'לא יכול יוסף' שהוא מידת היסוד, 'להתאפק' מלהשפיע לאִלֵּין אִינּוּן כָּל דְּקַיְימֵי לְאִתְּזָנָא וּלְאִתְשַׁקְּיָיא מִנֵּיהּ - לאותם 'כל הניצבים' לזון ולשתות ממנו, דהיינו העולמות התחתונים.

ומבאר גם המשך הפסוק 'ולא עמד איש אתו' בענין יחוד יסוד ומלכות.

אין אחד שעומד אצל המלכות בעת היחוד עם היסוד

וממשיך הכתוב, 'וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ (דף רח ע"ב) בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו' (בראשית מה א). ומפרש, 'אִתּוֹ' דָּא - זהו כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דהיינו המלכות, והיינו כי בעת יחוד היסוד עם המלכות אין שום אחד מבני העולמות למטה שעומד שם, למרות שתכלית היחוד וההשפעה הוא כדי להשפיע לעולמות התחתונים. וזהו כוונת הכתוב, 'לא עמד איש אתו' שהיא המלכות 'בהתוודע יוסף אל אחיו' בעת יחוד היסוד עם המלכות. ומפרש איך מרומזת המלכות בתיבת 'אחיו', כי 'אֶחָיו' אִלֵּין שְׁאַר רְתִיכִין חֲיָילִין - אלו שאר מרכבות וחיילות שהם חלק מידת המלכות. ומבאר כי לגבי היחוד נקראה המלכות על שמם כיון שהיחוד בא על ידם, דִּכְתִיב בְּהוּ - שכתוב בהם (תהלים קכב ח), 'לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ', כלומר למען אותם אחים ורעים שהם המרכבות והחיילים של המלכות, מתייחד היסוד עם המלכות שזהו 'אדברה נא שלום בך'.

ומבאר עוד ביאור בפסוק 'ולא עמד איש אתו' בענין יחוד הקב"ה עם בני ישראל.

בשעת יחוד הקב"ה עם בני ישראל אין מקום לאומות העולם

דָּבָר אַחֵר בפסוק 'וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ'. פירושו, לא עמד איש החיצוני שהם אומות העולם, בְּזִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל - בשעה שהקדוש ברוך הוא, בא להזדווג עם כנסת ישראל שהיא המלכות הנקראת 'אתו'. ומבאר כי יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה הוא 'בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו', דהיינו בְּזִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה מִתְחַבֵּר בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל - בשעה שהקדוש ברוך הוא היה מתחבר עם ישראל. כלומר, יחוד קוב"ה ושכינתיה נעשה על ידי נשמות ישראל המעוררות את היחוד על ידי שמייחדים את הכל למטה. ומבאר את הטעם מדוע אין מקום לאומות העולם בעת היחוד, בְּגִין דְּאִינוּן נָטְלֵי בִּלְחוֹדַיְיהוּ - משום שבני ישראל נוטלים את השפע הבא בעת היחוד לבדם, וְלָא חִבּוּרָא דִשְׁאָר עַמִּין בַּהֲדַיְיהוּ - ולכן אין חיבור לשאר האומות עמהם, כי הם אינם מקבלים מן השפע הבא עת היחוד.