לפנינו מבאר זקן אחד לרבי שמעון הטעם שהיו הולכים בני ישראל במדבר לאחר שיצאו ממצרים

ויבאר כי הוא היה כדי שיכניעו את הסטרא אחרא השורה במדבר. ובזה יבאר הזקן לרבי שמעון מדוע הוא דר במדבר כל השנה, ומדוע הוא חוזר לישוב בחודש תשרי.

רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ - בנו, הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא - היו הולכים בדרך, וַהֲווֹ אַזְלִין עִמְּהוֹן - והיו הולכים עמהם רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי. עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי אִעֲרָעוּ בְּחַד סָבָא - עד שעדיין היו הולכים בדרכם, פגשו בזקן אחד, וַהֲוָה אָחִיד בִּידֵיהּ חַד יַנּוּקָא - והיה הזקן אוחז בידו נער אחד. זָקַף עֵינוֹי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְחָמָא לֵיהּ - הרים רבי שמעון את עיניו וראה את הזקן, אָמַר לֵיהּ - לו רבי שמעון לְרַבִּי אַבָּא, וַדַּאי מִלִּין חַדְתִּין אִית גַּבָּן בְּהַאי סָבָא - בוודאי דברי חידושי תורה יש לנו לשמוע מאותו הזקן.

כַּד מָטוּ לְגַבֵּיהּ - כאשר הגיעו רבי שמעון ופמלייתו אצל אותו זקן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לאותו זקן, אני רואה כי בְּמָטוּל דְּקּוּפְטְרָךְ בְּגַבָּךְ קָא אָתִית - במשא קשריך שיש על גבך אתה בא, כדרך שקושרים אלו ההולכים בדרכים. כלומר, נראה שאתה בא מן הדרך. שאל אותו רבי שמעון, מַאן אַנְתְּ - מי אתה. אָמַר לֵיהּ - אותו זקן לרבי שמעון, יוּדָאי אֲנָא - יהודי אני. אָמַר רבי שמעון לאותו זקן, מִלִּין חַדְתִּין וַדַּאי יוֹמָא דָּא לְגַבָּךְ - דברי חידושי תורה בוודאי נשמע ממה שחידשת ביום הזה. ושוב אָמַר לֵיהּ - אמר ושאל אותו רבי שמעון, לְאָן הוּא אַרְעָךְ - להיכן הוא ארצך, כלומר, באיזו מדינה היית יושב עד עתה. אָמַר לֵיהּ - אמר והשיב אותו זקן לרבי שמעון, דִּיוּרִי הֲוָה בְּאִינּוּן פְּרִישֵׁי מַדְבְּרָא, דַּהֲוֵינָא מִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא - דירתי היתה עם אותם שפורשים מן הישוב לדור במדבר, כי שם הייתי עוסק בתורה, וְהַשְׁתָּא אֲתֵינָא לְיִשׁוּבָא, - ועתה באתי למקום ישוב, לְמֵיתַב בְּצִלָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאִלֵּין יוֹמֵי דְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה דָּא - כדי לישב בצילו של הקדוש ברוך הוא, דהיינו בצל הסוכה באלו ימי החג של החודש השביעי הזה הוא חודש תשרי.

חַדֵּי - שמח רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לאותו זקן, נֵתִיב - נשב, דְּוַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁדְרָךְ לְגַבָּן - שהרי בוודאי הקדוש ברוך הוא שלח אותך אלינו, ועוד אָמַר לֵיהּ - רבי שמעון לאותו זקן, חַיֶּיךָ דְּנִשְׁמַע מִלָּה מִפּוּמָךְ - חייך, לשון שבועה, שבודאי נשמע דברי תורה מפיך, מֵאִינּוּן מִלִּין חַדְתִּין עַתִּיקִין - מאותם דברים חדשים סודות נעלמים, דִּנְטַעְתּוּן תַּמָּן בְּמַדְבְּרָא, מֵהַאי יַרְחָא שְׁבִיעָאָה - שנטעתם, כלומר שחידשתם שם שבמדבר מעניינים של החודש השביעי הזה. והוסיף רבי שמעון ושאל אותו, וַאֲמַאי אִתְפְּרַשְׁתּוּן הַשְׁתָּא מִמַּדְבְּרָא לְמֵיתֵי לְיִשּׁוּבָא - ולמה נפרדתם עתה מלדור במדבר לבוא למקום הישוב. אָמַר לֵיהּ הַהוּא סָבָא לרבי שמעון, בִּשְׁאֶלְתָּא דָּא, יְדַעְנָא דְּחָכְמְתָא גַּבָּךְ, וּמִילָּךְ מָטוּ לִרְקִיעֵי דְּחָכְמְתָא - בשאלה זו ששאלת, כלומר, בזה ששאלת וביקשת לשמוע ממני דברי תורה שחידשתי בלשון 'מלין חדתין עתיקין דנטעתון', יודע אני שהחכמה נמצאת אצלך, ודבריך מגיעים עד לרקיעים העליונים של החכמה, כי משמעות דברי רבי שמעון היא, שחידושי התורה בוראים שמים חדשים.