לימוד התורה צריך להיות בקול רם
לאחר שפירש רבי יצחק את הפסוק 'וחכך כיין הטוב', מקשה הנער על דברי רבי יצחק.
קושיית הנער על דברי רבי יצחק
אָמַר הַהוּא רַבְיָא - הנער שהלך עמהם, להקשות על דברי רבי יצחק בפירוש הפסוק 'וחכך כיין הטוב', אִי כְתִיב - אם היה כתוב 'וְחִכֵּךְ מִיֵּין הַטּוֹב', הֲוֵינָא אָמְרֵי הָכִי - הייתי מפרש כמו שאמר רבי יצחק, שהוא מרוה את חכו 'מיין הטוב' שהוא יינה של תורה, אֲבָל באמת 'כְּיֵין הַטּוֹב' כְּתִיב, וְלָא כתוב 'מִיֵּין הטוב'. אַשְׁגְּחוּ בֵּיהּ - השגיחו התנאים בנער, כלומר הבינו מדבריו שיש באמתחתו פירוש אחר על הפסוק, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לנער, בְּרִי אֵימָא מִילָּךְ - בני אמור את מה שיש לך לומר בפירוש הכתוב, דְּשַׁפִּיר קָא אֲמַרְתְּ - שהרי טוב הקשית בפסוק.
ומתחיל הנער לבאר את הכתוב 'וחכך כיין הטוב', ותחילה מקדים בענין לימוד התורה בקול.
לימוד התורה צריך להיות בקול רם
אָמַר הנער, אֲנָא שְׁמַעְנָא - אני שמעתי פירוש הפסוק באופן זה, דְּמַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא וְדָבִיק בָּה - כי מי שעוסק בתורה ודבק בה, וְהַהִיא מִלָּה דְאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּמַע בְּפוּמֵיהּ - ותיבות התורה נשמעות בפיו, וְלָא לָחִישׁ לָהּ (דף ל"ט ע"ב) בִּלְחִישׁוּ - ואינו לוחש תלמודו בלחש, אֶלָּא אָרִים קָלֵיהּ בָּה - אלא מרים את קולו בעסקו בתורה. והטעם לזה, דְּאוֹרַיְיתָא הָכִי בַּעְיָא לַאֲרָמָא קָלָא - כי עסק התורה צריכה להיות בהרמת הקול, דִּכְתִיב (משלי א כא) 'בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא', כלומר בראש מקום המיית בני אדם תקרא בקול, וכוונת הכתוב היא, לַאֲרָמָא רִנָּה דְאוֹרַיְיתָא - להרים את הקול ברינת התורה, וְלָא בִּלְחִישׁוּ - ולא ילמוד בלחש.
