כיון שראה רבי שמעון שנכנסו אנשים לביתו ללא רשות, בכה על כך
זַקִּיף עֵינוֹי רַבִּי שִׁמְעוֹן - נשא רבי שמעון עיניו, וַחֲמָא דְאִתְמְלֵּי בֵּיתָא - וראה שהתמלא הבית מאנשים, ומהם גם אלו שנכנסו ללא רשותו, על כך בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר, בְּזִמְנָא אַחֲרָא כַּד הֲוֵינָא בְּבֵי מַרְעֵי - בזמן אחר כשהייתי חולה, הֲוָה רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר קַמָּאי - היה רבי פנחס בן יאיר נמצא לפני, לבקרני בחוליי, כי היה אז עדיין בחיים, וְעַד דְּבָרֵירְנָא דוּכְתָּאי - ואז בעוד שאני מברר מקום מנוחתי בגן עדן לקראת פטירתי מן העולם, הוסיף לי ה' שנות חיים, אוֹרִיכוּ לִי עַד הַשְׁתָּא - והמתינו לי בפטירתי מן העולם עד עתה. וְכַּד תַּבְנָא - וכאשר חזרתי לעולם הזה וחזרה נשמתי בקרבי, אַסְחַר אֶשָּׁא מִקַּמָּאי, היתה אש השכינה מסבבת לפני תמיד, וּמֵעָלְמִין לָא אִתְפְּסַק - ומעולם לא נפסקה האש ההיא מלסבב אותי, וְלָא הֲוָה עָאל בַּר נָשׁ אֶלָּא בִּרְשׁוּתָא - ולא היה אדם יכול ליכנס לביתי מפני האש שהיתה סובבת אותי, אלא אם כן נתתי לו רשות ליכנס. וְהַשְׁתָּא חָמֵינָא דְאִתְפְּסַק - ועתה אני רואה שנפסקה האש ההיא, וְהָא אִתְמַלֵּי בֵּיתָא - כי על כן היה יכול הבית להתמלא עם אנשים שנכנסו ללא רשות. ועל כן בכה רבי שמעון, למה נפסקה עתה האש ההיא.
