יש להקטין רעת החוטא בפני מי שחטאו לו

אחר שביאר מידת משה רבינו שנתעורר למסור נפשו על ישראל לאחר חטא העגל, מבאר הדרך לעורר מידת הרחמים, שכאשר פייס משה לקדוש ברוך הוא הקטין את חטאם של ישראל, אך לפני ישראל הגדיל החטא, ומבאר גודל מסירות נפשו של משה שלא קיבל את גזירת הכליה לאחר חטא העגל, עד שמוכן היה למסור עצמו לגמרי עבורם, וזכה להביא להשראת השכינה בישראל, ומבאר שמחמת כן זכה משה שיקרא נס קריעת ים סוף על שמו, וכן שיקראו ישראל 'עמו':

וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, שֵׁירוּתָא - בתחילה דְבָעָא רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ - כאשר ביקש משה רבינו רחמים על ישראל מָאי קָאמַר - מה אמר, 'לָמָּה יְהֹוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ' (שם), ויש לשאול על כך, וְכִי מִלָּה דָא - דבר זה אֵיךְ אָמַר לָהּ מֹשֶׁה 'לָמָּה', וְהָא עֲבָדוּ כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת - הרי עבדו עבודה זרה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר - כמו שנאמר (שם פסוק ח) 'עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכֶה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה' וְגוֹ', וּמשֶׁה אָמַר לפני הקדוש ברוך הוא לָמָּה, אתמהה.

אֶלָּא התירוץ הָכִי אוֹלִיפְנָא - כך למדנו, מָאן דִּמְרַצֶּה לְאָחֳרָא - מי שמדבר דברי ריצוי על אחרים, לָא בָעֵי לְמֶעְבַּד הַהוּא חוֹבָא דְּאִיהוּ רַב - אין לו לעשות את מעשה חובתו גדול, אֶלָּא יַזְעִיר לֵיהּ קַמֵּיהּ - אלא עליו להקטין את העבירה לפני אותו אחר, וּלְבָתַר יַסְגֵּי לֵיהּ קַמֵּיהּ אַחֲרָא - אבל אחר כך יגדיל את החטא בפני החוטא, וכמו שמצינו אצל משה רבינו כאשר בא לפני ישראל, דִּכְתִּיב (שם פסוק ל) 'אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה'.