יבואר בזה מדוע נאסר לישראל להתפלל לישועה בעמדם על הים.
על פי מה שהתבאר שהקב"ה מערב תמיד את הרחמים עם הדין, יבואר בזה מדוע נאסר לישראל להתפלל לישועה בעמדם על הים.
ומוסיף רבי יהודה בשם רבי שמעון, וְעַל דָּא, לָא בְעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיַתְעָרוּן יִשְׂרָאֵל מִלָּה בְעָלְמָא - ועל כן לא רצה הקדוש ברוך הוא שיעוררו בני ישראל את ישועתם על ים סוף על ידי דבר תפילה בעולם, דְּאִי יַתְעָרוּן יִשְׂרָאֵל מִלָּה, לָא יַתְעָרוּן שְׁמָא דְּרַחֲמֵי - שאם יעוררו בני ישראל דבר תפילה בעולם, לא יעוררו בזה גם שם הרחמים, אלא מרוב שנאתם למצרים לא היו מעוררים אלא רק מידת הדין, וְלָא יִתְעֲבִיד דִּינָא בְרַחֲמֵי - ונמצא שלא ייעשה הדין מעורב עם רחמים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, 'יְהֹוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן'. 'הוי"ה' שהוא בחינת הרחמים 'ילחם לכם' לעשות דין במצרים, ויימצא הדין מעורב עם רחמים. אבל 'ואתם תחרישון', דְּלָא תַתְעָרוּן מִידֵי - שלא תעוררו כלום על ידי תפלתכם, דְּהָא שְׁמָא דְרַחֲמֵי בָּעֵי לְאַתְעָרָא עֲלַיְיהוּ, לְמֶעְבַּד דִּינָא בְרַחֲמֵי - שהרי שם הרחמים צריך להתעורר על המצרים, כדי לעשות דין יחד עם רחמים. ומוסיף רבי יהודה שהיה זה גם לטובתם של ישראל, וְעַל דָּא בָּעֵי - ועל כן היו צריכים להזהר שלא לעורר מיד הדין לבדה, דְּלָא תַעַבְדוּן פְּגִימוּ וְתַתְעָרוּן מִלָּה אַחֲרָא - כדי שלא יפגמו למעלה על ידי שיהיו מפרידים בזה את הדין מן הרחמים, אשר בכך יהיו מעוררים עליהם עצמם דינים שהם דבר אחר ונגדי להם.
