יבואר בו ענין יום ארבעה עשר בניסן
בשעת חידוש הלבנה הקליפות מתפשטות בעולם, ובליל ארבעה עשר מסתלקות לנוקבא דתהומא רבא, ולכן מבטלים את החמץ ושאור בליל ארבעה עשר בניסן, ובליל חמשה עשר מתייחדות תפארת ומלכות.
מוסיף רבי חייא, תָּא חֲזֵי - בוא ראה למה מבטלים את החמץ ושאור דווקא בליל ארבעה עשר, כי בְּאַרְבֵּיסַר - בליל ארבעה עשר לחודש, בְּשַׁעֲתָּא דְּזִוּוּגָא דְּסִיהֲרָא אִשְׁתְּכַח בִּשְׁלִימוּ עִם שִׁמְשָׁא - בשעה שהלבנה [-מלכות] מתייחדת עם השמש [-תפארת] ונמצאת בשלימותה, וְכִתְרִין תַּתָּאִין לָא מִשְׁתַּכְּחִין כָּל כָּךְ בְּעָלְמָא - וכתרים התחתונים שהם הקליפות לא נמצאים כל כך בעולם. והטעם, דְּהָא בְּחַדְתּוּתֵי דְּסִיהֲרָא - שהרי בשעת המולד כשהלבנה מתחדשת, זִינִין בִּישִׁין מִשְׁתַּכְּחִין וּמִתְעָרֵי לְאִתְפַּשְׁטָא בְּעָלְמָא מינים רעים שהם הקליפות נמצאים ומתעוררים להתפשט בעולם, וּבְשַׁעֲתָּא דְּזִוּוּגָא דְּסִיהֲרָא אִשְׁתְּכַח בִּנְהִירוּ דְּשִׁמְשָׁא בִּשְׁלִימוּ - ובליל ארבעה עשר בחודש בשעה שהלבנה [-מלכות] מתייחדת, ונמצאת בשלימות על ידי שאור השמש [-תפארת] מאיר בה, מִתְכַּנְּשֵׁי כֻּלְּהוּ לַאֲתַר חַד - מתאספות כל הקליפות למקום אחד בנוקבא דתהומא רבא ואינן נמצאות כל כך בעולם, וְקִדּוּשֵׁי מַלְכָּא אִתְעָרוּ - וקידושי המלך [-תפארת] מתעוררים, כלומר, שתפארת מקשטת את מלכות עם תכשיטיה כדי שתהיה ראויה להתייחד עמה בליל חמשה עשר הוא יום טוב פסח. כְּדֵין כְּתִיב - ואז בליל חמשה עשר שמתייחדות תפארת ומלכות כתוב (שם יב מב) 'לֵיל שִׁמּוּרִים הוּא לַיהֹוָה', ופירושו, דְּהָא זִוּוּגָא קַדִּישָׁא אִשְׁתְּכַח - שהרי בחמשה עשר בניסן הייחוד הקדוש נמצא, ולכך כתוב 'לֵיל' ולא 'לילה', הרומז כי עד ליל ארבעה עשר התפשטו הקליפות בלבנה [-מלכות], וְהוּא - השמש [-תפארת], בליל ארבעה עשר 'שִׁמּוּרִים' בְּכֹלָּא - בכל, כלומר, המלכות שומרת ומצפה להתייחד עם תפארת בליל חמשה עשר, וגם תפארת שומרת על מלכות לבלתי ישלטו עליה הקליפות. ולכך בליל ארבעה עשר מבטלים את החמץ ושאור, כדי שיתייחדו תפארת ומלכות בליל חמשה עשר.
