יבאר שכן הוא בשולחנו של אדם שצריך להיות עליו לחם בעת ברכת המזון
לאחר שהתבאר שעל ידי לחם הפנים שהיה על השולחן שבמשכן נשפע המזון לכל העולם, יבאר שכן הוא בשולחנו של אדם שצריך להיות עליו לחם בעת ברכת המזון.
ומוסיף רבי ייסא, שֻׁלְחָן דְּכָל בַּר נָשׁ אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי הָכִי קַמֵּיהּ, בְּשַׁעְתָּא דְקָא מְבָרַךְ לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - שולחנו של כל אדם צריך גם הוא שיהיה כך, והיינו שיהיה השולחן נמצא לפניו בשעה שמברך את הקדוש ברוך הוא בברכת המזון לאחר המזון, בְּגִין דְּתִשְׁרֵי עֲלֵיהּ בִּרְכְתָא מִלְּעֵילָּא - כדי שתשרה על השולחן ברכה מלמעלה. כלומר, כיון שעל ידי ברכת המזון מקשר את השולחן שהוא רומז לבחינת המלכות עם הברכה העליונה, על כן צריך שיהיה השולחן לפניו בעת ברכת המזון. וְלָא יִתְחָזֵי בְּרֵיקַנְיָּא, דְּהָא בִּרְכָאן דִּלְעֵילָּא לָא שַׁרְיָין בַּאֲתָר רֵיקַנְיָא - ונוסף לזה צריך עוד שלא ייראה השולחן בריקנות אלא יהיה עליו ממזון הסעודה, כי הברכות העליונות אינן שורות במקום ריקן.
ומביא ראיה ליסוד זה שאין הברכה שורה במקום ריקן.
ומביא רבי ייסא ראיה שאין הברכה שורה במקום ריקן, דִּכְתִיב - שהרי כתוב אצל אשת עובדיה (מלכים ב' ד א-ד), 'וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְהֹוָה וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן, וַיֹּאמֶר לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ מֵאֵת כָּל שְׁכֵנָיִךְ כֵּלִים רֵקִים אַל תַּמְעִיטִי, וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ וְיָצַקְתְּ עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי'. הרי שלא נתברך והתרבה השמן אלא בגלל כלי השמן שהיה לה. וְהָא אוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא - והרי העמידוהו החברים שהטעם הוא משום שאין הברכה שורה על מקום ריקן.
