יבאר מה נעשה על ידי הדיבור בדבר טומאה
כְּגַוְונָא דָּא, מַאן דְּעָבִיד עֲבִידְתָּא לַעֲבוֹדָה זָרָה - באופן זה, מי שעושה עבודה בשביל עבודה זרה, אוֹ לְסִטְרָא אָחֳרָא דְּלָא קַדִּישָׁא - או לצד האחר שאינו קדוש אלא טמא, כֵּיוָן דְּאַדְכַּר לֵיהּ עַל הַהוּא עֲבִידְתָּא - כיון שמזכיר את אותה העבודה זרה או דבר הטומאה על אותה העבודה שהוא עושה, הָא רוּחַ מְסָאֲבָא שַׁרְיָא עֲלוֹי - הרי רוח הטומאה שורה על עבודה זו, וְכַד סָלִיק עֲבִידְתָּא, בִּמְסָאֲבָא סָלִיק - וכאשר עולה עבודה זו לשמש למה שנעשה, היא עולה בטומאה השורה עליו מתחילה על ידי אמירתו.
התבאר, שעל ידי הזכרת שם טומאה על המעשה הנעשה בשבילה, נמשכת רוח טומאה על הדבר ההוא, ועל פי זה יבאר רבי הטעם לנגעים שבאו בבתים כאשר באו ישראל לארץ.
והנה, כְּנַעֲנִים פָּלְחֵי לַעֲבוֹדָה זָרָה אִינְהוּ - הכנעניים עובדי עבודה זרה הם, וּמִתְדַּבְּקָן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא בְּרוּחַ מְסָאֲבָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה - ומתדבקים כולם כאחד ברוח הטומאה השורה בעבודה זרה. וַהֲווֹ בָּנְיָין בִּנְיָן לְפַרְצוּפַיְיהוּ וּלְגִעוּלַיְיהוּ לִסְטַר מְסָאֲבָא לַעֲבוֹדָה זָרָה - ולכן כיון שהיו אדוקים כל כך בעבודה זרה, היו בונים כל בנין לצורך צורותיהם ולתועבותיהם של צד הטומאה שהיה להם לעבודה זרה, וְכַד שָׁרָאן לְמִבְנֵי, הֲווֹ אָמְרֵי מִלָּה - וכאשר היו מתחילים לבנות, היו אומרים דבר שהוא נעשה לכבוד עבודה זרה, וְכֵיוָן דְּאִתְדְּכַר בְּפוּמַיְיהוּ, סָלִיק עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא - וכיון שנזכר בפיהם שם עבודה זרה, היה עולה על הבנין רוח הטומאה. ועל כן כַּד אִסְתְּלִיק עֲבִידְתָּא, בְּרוּחַ מְסָאֲבָא אִסְתְּלִיק - כאשר היתה העבודה עולה לצורך מה שנעשתה, היתה עולה ברוח הטומאה ששרתה עליה על ידי אמירתם.
