הנשמה מתעטרת בבחינת מלכות קודם ביאתה לעולם הזה
בְּשַׁעֲתָא דְּמָטֵי זִמְנָא לְנַחְתָּא לְעָלְמָא - בשעה שמגיע זמנה של הנשמה לרדת לעולם הזה, עַבְדַת מָדוֹרָהָא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן דְּאַרְעָא תְּלָתִין יוֹמִין - היא עושה שלשים יום את מגורתה בגן עדן התחתון שבארץ, לְמֶחֱמֵי יְקָרָא דְּמָארֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא - כדי שתראה את הכבוד של הקדוש ברוך הוא שהוא אדונם של הצדיקים, וְסַלְּקָא לְאַתְרָהָא לְעֵילָּא - ועולה למקומה לאחר שלשים יום לגן עדן של מעלה, כדי שהקדוש ברוך הוא ישביעה לקיים את מצוותיו. וּבָתַר דָּא נַחְתַּת לְעָלְמָא - ואחר שהשביעה, היא יורדת לעולם הזה, [דף יג ע"ב] אַעְטָּר לָהּ מַלְכָּא קַדִּישָׁא בְּשֶׁבַע עִטְרִין - והמלך הקדוש מעטר אותה בשבע עטרות שהוא בחינת מלכות, עַד דְּאָתַת וְעָאלַת בְּגוֹ גּוּפָא דְּבַּר נָשׁ - עד שבאה ונכנסת לתוך גופו של בן אדם.
מבאר פסוק 'נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא'.
וְכַד אִיהִי בְּגוּפָא דְּבַּר נָשׁ, וְחָבַת בְּהַאי עָלְמָא וְאִשְׁתַּדְּלַת בַּחֲשׁוֹכָהָא - וכאשר הנשמה היא בגופו של האדם, והיא חוטאת בעולם הזה ועוסקת בחושך שלה, אוֹרַיְיתָא תַּוְוהָא עֲלָה וְאַמְרַת - התורה תמהה עליה ואומרת, וּמַה כָּל יְקָרָא דָּא, וְכָל אַשְׁלְמוּתָא אַשְׁלִים לְנַפְשָׁתָא מַלְכָּא עִלָּאָה, וְהִיא חָבָאָת קָמֵיהּ - ומה כל הכבוד הזה וכל השלימות שהשלים המלך הקדוש לנפש זו, והיא חוטאת לפניו, ולכך כתוב 'נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא', כלומר, מַה דִּין הוּא דְּתֶחֱטָא - איך הוא שתחטא הנפש לאחר שזכתה לראות שכרם של צדיקים.
