המזבח הפנימי הוא הבינה
לאחר שהתבאר שורש ענין המנורה, יבאר ענין המזבח הפנימי ושייכותו למנורה.
וּמַדְבְּחָא פְּנִימָאָה - ומזבח הפנימי, שהוא כנגד הבינה, וּמְנַרְתָּא - והמנורה, שהיא כנגד המלכות, קָיְימֵי כַּחֲדָא לְחֶדְוָותָא דְּכֹלָּא - עומדים יחד לשמחת הכל, כלומר, המזבח הפנימי והמנורה היו עומדים יחד בהיכל כדי שתשפיע הבינה תמיד למלכות, כדי לשמח את המלכות ואת התחתונים המקבלים ממנה. ומביא ראיה, דִּכְתִיב (משלי כז ט) 'שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב', ומשמעו, המלכות שהוא המנורה שיש בה 'שמן', והבינה שהיא המזבח הפנימי שמקטירים עליו 'קטורת', 'ישמח לב' שהוא המלכות שהוא בחינת לב.
ומבאר כי השפעת המזבח הפנימי שהוא הבינה למלכות, הוא גם לעומת המזבח החיצון.
הבינה משפעת למלכות
ומפרש עוד, וְאוֹקִימְנָא - והרי העמדנו כבר שהמזבח הפנימי הוא כנגד הבינה המשפעת למלכות. דִּתְרֵי מַדְבְּחָן הֲווֹ - ששתי מזבחות היו, חַד פְּנִימָאָה דְּכֹלָּא - מזבח אחד היה פנימי מכולם, והוא מזבח הקטורת, וְהַאי קַיְּימָא לְחֶדְוְותָא - וזה היה עומד לעורר שמחה, כי הוא כנגד הבינה שהיא שורש השמחה. וְחַד לְבַר - ומזבח אחד היה בחוץ, שהוא מזבח החיצון, שהוא עומד לְקָרְבָא קָרְבְּנִין - להקריב עליו קרבנות, כי הוא כנגד המלכות המקרבת קרבנות. וּמֵהַאי פְּנִימָאָה - ומן המזבח הפנימי, שהוא הבינה, נָפִיק לְהַאי דִּלְבַר - יוצא שפע למזבח החיצון, שהוא המלכות.
