הלומד בקול רם עולה מיד למעלה בעת פטירתו
לפי מה שביאר הנער כי לימוד התורה צריך להיות בקול רם, יבואר הכתוב 'וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים'.
הלומד בקול רם עולה מיד למעלה בעת פטירתו
'וחכך', כאשר התורה שמבטא בחכו היא 'כְּיֵין הַטּוֹב', כלומר כַּחֲמַר טָב דְּלָא שָׁתִיק - כיין טוב שאינו שותק, אז וְהוּא עָתִיד לַאֲרָמָא קָלָא - להרים את קולו כַּד יִפּוֹק מֵהַאי עָלְמָא - כאשר יסתלק מן העולם, כלומר הקול שהרים בדברי התורה יעמוד לו כאשר יסתלק מן העולם, אשר בזה יקוים בו המשך הפסוק 'הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים', כלומר, שנשמתו עולה למעלה בדרך ישרה, דְּלָא יִסְטֵי לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא - שלא יטה ימין ושמאל לדרך עקלתון, מאחר וְלָא יִשְׁתְּכַח דְּיִמְחֵי בִּידוֹי - ולא ימצא מי מן המקטרגים שימחה בידו מלעלות למעלה ולעקם דרכו לדרך עקלתון. כי מתיבות דברי התורה שאמר בקול רם בחייו נעשות אותיות קדושות המשמשות לו לסולם לעלות למעלה, וגם מגינות עליו מן המקטרגים. ואותיות קדושות אלו שנתהוו מדיבורי התורה בקול מועילות לו גם בקבר, וכמו שכתוב 'דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים', וכמו שפירש רבי יהודה לעיל, כי אֲפִילּוּ בְּהַהוּא עָלְמָא - בעולם ההוא, כלומר בקבר, שִׁפְוָותֵיהּ מְרַחְשָׁן אוֹרַיְיתָא - שפתותיו מרחשות בדברי תורה.
