הטעם שציוה הקב"ה שיהיה שולחן במשכן
במאמר זה יבואר הטעם שציוה הקב"ה שיהיה שולחן במשכן, והטעם שצריך שיהיה עליו תמיד לחם הפנים. ויבאר, כי מן השולחן נמשך שפע המזון לכל העולם, וכיון שאין הברכה שורה במקום ריקן, על כן היה צריך להיות עליו תמיד לחם הפנים. ויבאר, כי גם בעת ברכת המזון נשפע שפע על ידי השולחן, ועל כן צריך שיהיה לפניו בעת הברכה שולחן ולחם עליו. ויוכיח מן המעשה שהיה אצל אלישע הנביא שאין הברכה שורה במקום ריקן.
במשכן היה השולחן בפנים כדי להשפיע שפע לכל השולחנות שבעולם.
רַבִּי יֵיסָא פָּתַח לבאר איך יתנהג האדם כשאוכל על שולחנו. ומקדים לפרש את הפסוק (שמות כה כג) 'וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים' וְגוֹ'. הנה, שֻׁלְחָן דָּא אִיהוּ קַיְּימָא לְגוֹ בְּמַשְׁכְּנָא - שולחן זה הוא עומד בפנים בתוך המשכן, ושואל, כיון שלא הקטירו עליו שום קרבן או קטורת, אם כן מַאי טַעְמָא - מה הטעם למצות השולחן, למה הוא נצרך במשכן, ומה הטעם שמקומו הוא בתוך המשכן. ומשיב, בְּגִין דְּמִנֵּיהּ נָפִיק מְזוֹנָא לְכָל עָלְמָא - כיון שמן השולחן יוצא שפע המזון לכל העולם, לכן נצטווינו לעשות שולחן וליתנו בתוך ההיכל בפנים, כדי שיימשך משם שפע המזון וייצא אל התחתונים.
כיון שהתבאר שמן השולחן נמשך שפע המזון לכל העולם, יבואר מדוע היה צריך להיות עליו תמיד לחם הפנים.
וְשֻׁלְחָן דָּא לָא אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי בְּרֵיקַנְיָא אֲפִילּוּ רִגְעָא חֲדָא, אֶלָּא לְמֶהֱוֵי עֲלֵיהּ מְזוֹנָא - ושולחן זה אסור שיהיה ריק אפילו לרגע אחד, אלא צריך שיהיה עליו תמיד מזון שהוא לחם הפנים, דְּהָא בִּרְכְתָא לָא אִשְׁתְּכַח עַל אֲתָר רֵיקָנַיָּא - שהרי הברכה אינה מצויה במקום ריק, וּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי עֲלֵיהּ נַהֲמָא תָּדִיר, דְּלֶהֱוֵי תָּדִיר בִּרְכְתָא עִלָּאָה מִשְׁתַּכְּחָא בֵּיהּ - ומשום כך צריך שיהיה עליו לחם תמיד, כדי שתהיה הברכה העליונה מצויה בו תמיד. וּמִגּוֹ הַהוּא שֻׁלְחָן, נָפְקֵי בִּרְכָאן וּמְזוֹנֵי לְכָל שְׁאָר פָּתוֹרֵי דְעָלְמָא דְּאִתְבָּרְכָאן בְּגִינֵיהּ - וכיון שמתוך אותו שולחן יוצאים ברכות ומזונות לכל שאר שולחנות העולם שמתברכים בגללו, לכן צריך שיהיה עליו לחם תמיד, כי בכל עת ורגע בעולם יש שולחן שאוכלים עליו פעמים זה ופעמים זה.
