הטעם שנצטוו ישראל לקחת את השה כבר מבעשור לחודש
כתוב (שמות יב ג) 'דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת שֶׂה לַבָּיִת' וְגוֹ'. ומתחיל לפרש את הפסוק, הנה כתוב כי בני ישראל נצטוו לקחת את השה 'בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה', ושואל, אַמַּאי - מדוע נצטוו לקחת את שה דוקא 'בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ'. ומשיב, אָמַר רַבִּי אַבָּא, כי היו צריכים לקחת את השה דוקא בעשור לחודש ניסן שהוא בְּזִמְנָא דְאַנְהִיר יוֹבְלָא לְסִיהֲרָא - בזמן שמאיר היובל שהוא בחינת הבינה ללבנה שהיא בחינת המלכות, והוא בחינת 'בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ', כי הבינה נקראת 'עשור' ומלכות נקראת 'חודש', נמצא כי 'בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ' הוא הארת הבינה במלכות. ומביא ראיה כי יום עשור לחודש היא בחינה הבינה, דִּכְתִיב בְּיוֹבְלָא - שהרי כתוב אצל הבינה שהיא בחינת יובל (ויקרא כג כז), 'אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא', ויום הכפורים הוא בחינת בינה, נמצא כי 'בעשור' הוא בחינת הבינה.
