החכמה נקראת אור שנגלה מתוך החושך

אחר שביאר הרעיא מהימנא שמעשיו של האדם נחקקים בעצמותיו, יבאר עתה הטעם למה נחקקים דווקא על העצמות ולא על הבשר והעור, שהוא מפני שהכתב הוא שחור וניכר יותר על העצמות שהם לבנות.

וְאַמַּאי בְּגַרְמִין יַתִּיר מִבִּשְׂרָא וְגִידִין וּמַשְׁכָּא - ומה הטעם שהעוונות חקוקים על העצמות יותר מעל הבשר והגידים והעור, בְּגִין דְּגַרְמִין אִינּוּן חִוָּורִין - משום שהעצמות הם לבנות הם בחינת חכמה שנמשכות מהמוח, וּכְתִיבָא אוּכָּמָא - והכתב הוא שחור שהוא בחינת בינה, לָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא אֶלָּא מִגּוֹ חִוָּורוּ - ושחור אינו נראה אלא כשהוא כתוב על הלבן, כְּגַוְונָא דְּאוֹרַיְיתָא דְּאִיהִי חִוָּורוּ מִלְּגַאו - כמו ספר תורה שהקלף לבן ומכוסה בפנים על ידי הכתב, והכתב בדיו הוא אוּכָּם מִלְּבַר - שחור ונראה מבחוץ. ונמצא שיש בה שני בחינות אוּכָּם וְחִוָּור - שחור ולבן שהם חֹשֶׁךְ וְאוֹר - וכל זה ענין הזכויות החקוקות בעצמות הצדיק.

אחר שביאר שהחכמה היא הלבן שעליו מתגלה הכתב השחור שבבינה, יבאר דאמנם מצינו שיש בחינת חושך שגבוה וקדם לאור והוא מה שכתוב 'מגלה עמוקות מני חושך' וכן 'ישת חשך סתרו' שהוא בחינת אור הכתר כידוע שנקרא העלם עצמות, והחכמה נקראת אור שנגלה מתוך החושך הזה.

וְאִית חֹשֶׁךְ התְּכֵלֶת - ויש חושך בבחינת תכלת שהוא בחינת הכתר שמעל ספירת החכמה, וְאִתְּמַר בֵּיהּ ועל חושך זה נאמר (שם קלט יב) 'גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחֲשִׁיךְ מִמֶּךָּ' - דאף על פי שהכתר נקרא חושך אין זה אלא לגבי המקבלים, אבל לגבי עצמיות אור אין סוף אינו נקרא חושך שהוא ענין העלם, משום דקמיה כחשוכא כאורה כידוע. וכל זה היא בבחינת הכתר, אבל בנוק' דז"א או באימא, וּתְכֵלֶת אוּכָּם - גוון התכלת השחור אִיהוּ נוּקְבָּא לְגַבֵּי חִוָּורוּ - היא בחינת נוקבא ודין לגבי הלבן.

אחר שביאר הרעיא מהימנא טעם למה מעשיו של האדם נכתבים דווקא על עצמותיו, יבאר עוד טעם בדבר והוא שגופו עם עצמותיו הם עתידים לקום בעת תחיית המתים, והם ראויים להעיד עליו האם הוא זכאי לקום או לא.

וְלֹא עוֹד - ולא רק בשביל הטעם הנזכר חקוקים עוונות הרשע על עצמותיו, אֶלָּא דְּגוּפָא עַל גַּרְמִין עָתִיד לְמֵיקַם - אלא משום שהגוף כשעתיד לקום בעת התחיה, יקומו קודם העצמות הנשארים בקבר, ועליהם יתרקמו הגוף והעור, כי העצמות הם בחינת חכמה וכתיב (קהלת ז יב) 'והחכמה תחיה בעליה', וּבְגִין דָּא זַכְווֹי וְחוֹבוֹי חֲקוּקִין עַל גַּרְמִין דִּילֵיהּ - ולכן העבירות וכן המצוות חקוקים על עצמותיו כי הם ראוים להעיד, אבל הבשר והעור הם מצד הנחש ומתבלים בעפר ולכן אינם ראוים להעיד, וְאִם יִזְכֶּה יְקוּם גּוּפָא עַל גַּרְמִין דִּילֵיהּ - ואם יזכה ומצוותיו יגרמו לכך, יקום גופו עם העצמות שלו, וְאִי לָאו, לָא יְקוּם - ואם לא יזכה מחמת עונותיו, לא יקום, וְלָא יְהֵא לֵיהּ תְּחִיַּית הַמֵּתִים - ולא יהיה לו תחית המתים.

אחר שביאר הרעיא מהימנא שליבו ואיבריו של האדם מעידים עליו, יבאר עתה שלא די בזה אלא שיש עוד בחינת עדות עליונה והיא עין רואה ואוזן שומעת.

וְלָא עוֹד - ולא די בזה שקירות לבו ואבריו מעידים עליו, מכיון שאדם קרוב אצל עצמו, אֶלָּא תְּרֵין סָהֲדִין אִינּוּן עַל בַּר נָשׁ - אלא שיש עוד שני עדים המעידים על האדם, והם עַיִן רוֹאָה שהיא בחינת החכמה, וְאוֹזֶן שׁוֹמַעַת שהיא בחינת הבינה, וּבֵית דִּין סוֹפֵר - שהוא בחינת הדעת, שהוא המכריע ביניהם, ובכך וְדָן חוֹבוֹי - דן את האדם,