הארת ששת המידות במלכות בימי השבוע
במאמר זה יבואר שורש קדושת השבת והבדלה מימות החול. תחילה יבאר רבי יוסי כי קדושתה היא כי בשבת מתנהג העולם על ידי האצילות לעומת ימי החול המתנהגים על ידי היצירה. ורבי חייא יחלוק עליו, ויפרש כי קדושת השבת היא בגלל הארת החכמה המאירה בה. ורבי יהודה יוסיף לבאר בפרטות הארות החכמה והבינה המאירות בשבת ותענוג התחתונים שיש מזה, עד כדי שביתת הגיהנום בשבת.
הארת ששת המידות במלכות בימי השבוע
'שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהו"ה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם' (ויקרא כג ג). מאחר והפסוק רוצה ללמדנו מצות שביתה ביום השבת, אם כן קשה, מה שכתוב 'שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה', מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ - מה מעשיהם כאן, שמשמעו, שיש מצוה לעשות מלאכה בששת ימי המעשה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי ותירץ, כי הנה כְּתִיב - כתוב (שמות כ יא), 'כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יהו"ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ', וממה שנאמר 'ששת ימים' וְלָא כְתִיב 'בְּשֵׁשֶׁת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ', שאילו היה כתוב כן היה משמע כי בששה ימים אלו ברא ה' את השמים והארץ, וכיון שכתוב 'ששת ימים', משמע כי ה' עשה 'ששת ימים' שהם 'השמים והארץ'. כלומר, הקב"ה ברא שש ספירות מחסד עד יסוד הנקראות 'ימים' אשר בכללות נקראות 'שמים', המאירות במידת המלכות הנקראת 'הארץ'. וְהָא אוֹקְמוּהָ - והרי העמידוהו. וְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא עָבִיד עֲבִידְתֵּיהּ - וכל יום ויום עושה מלאכתו, כלומר, שבכל יום שולטת בעולם ספירה אחרת על ידי הארתה במידת המלכות, וְאִקְּרוּן - ונקראות משום כך 'יוֹמֵי - ימי מְלָאכָה', מפני שהם מאירים במלכות הנקראת 'מלאכה'. ובזה יבואר הפסוק 'שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה', על ידי ששת מידות אלו 'תיעשה מלאכה' - תתוקן מידת המלכות.
