גילה להם מגנזי המלך כדי שידעו ויאמינו שהקב"ה נמצא עמהם אף בגלות
התבאר שנבואת יחזקאל מוקשית מכמה פנים, ועתה יבוא לתרץ ויבאר כי היא היתה כדי לנחם את בני ישראל בגלותם.
ומתרץ רבי אבא, אֶלָּא, הָכִי אַסִּיקְנָא בְמַתְנִיתָא דִילָן - כך הסקנו במשנתינו, חַס וְשָׁלוֹם לומר שלא שרתה השכינה על יחזקאל כיון שהיה בחוץ לארץ, או שלא היה נאמן כמו משה רבינו כיון שגילה את גנזי המלך, או שלא היה שלם בדעתו. דְּהָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה שְׁלֵימָא הֲוָה - שהרי יחזקאל נביא שלם היה, וּבִרְשׁוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּלֵּי כָל מַה דְּגַלֵּי - וברשותו של הקדוש ברוך הוא גילה את כל מה שגילה, וְכֻלְּהוּ אִצְטְרִיךְ דִּיְגַלֵּי וִיְפַרְסֵם, עַל חַד תְּרֵין מִמַּה דְּגַלֵּי - ובאמת היה נצרך לגלות ולפרסם הכל יותר ממה שגילה בפועל, כי על כל גילוי שגילה היה צריך לגלות עליו עוד שנים כמותו, דְּהָכִי תְנַן, מַאן דְּרָגִיל לְמִסְבַּל צַעֲרָא, - שהרי כך למדנו (לעיל ב.), כי מי שרגיל לסבול צער ובאה עליו צרה יכול לסובלה כיון שהורגל בצער. אבל מי שאינו רגיל לסבול צער ובאה עליו צרה, אינו יכול לסבול את הצער ומצטער עליו הרבה. וכך היה אצל בני ישראל כשירדו לגלות בבל, שלא היו רגילים בצרות והצטערו מאוד, עד שחשבו מגודל צערם שהקב"ה עזב אותם ואינו משגיח עוד עליהם, על כן הוצרך יחזקאל להראות ולפרסם שהקב"ה וכל הפמליא של מעלה נמצאים עמהם בגלות, וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ - ומשום כך היה הכל נצרך להתפרסם. ובזה יתיישבו שלש הקושיות. כי בעבור נחמת ישראל שרתה השכינה אף בחוצה לארץ, ומטעם זה גילה להם מגנזי המלך כדי שידעו ויאמינו שהקב"ה נמצא עמהם אף בגלות. והיה עומד ומגלה עוד ועוד עד שראה שנחה דעתם של ישראל, ולכן נאמר כמה פעמים 'וארא'.
