בשבת מאירה הארת החכמה
רַבִּי חִיָּיא אָמַר, הטעם שנקראים 'ימי חול', אינו משום שההנהגה כעת היא על ידי עולם היצירה, כי באמת גם כיום ההנהגה היא על ידי האצילות, ולא נקראו 'ימי חול' אלא בְּגִין דְּשָׁרֵי לְמֶעְבַּד בְּהוֹן עֲבִידְתָא - כיון שמותר לעשות בהם מלאכה, וּבְגִין דָּא - ומשום שמותרים במלאכה לָא אִקְּרוּן - אינם נקראים 'ימי קֹדֶשׁ', כי לא נקראה השבת 'קודש' על שם האצילות, ואיסור מלאכה אינו אלא בגלל הארת החכמה הנקראת 'קודש' המאירה בשבת. לכן, וּמַאן דְּלָאו אִקְרוּן - ואלו שאינם נקראים 'קֹדֶשׁ', שהם ימי השבוע שאין בהם הארת החכמה, אז 'חוֹל' אִקְּרוּן - נקראים, בלשון מושאל, להורות על היתר המלאכה שבהם, אך באמת אינם 'ימי חול' כפשוטו, כי עכשיו מתנהג העולם על ידי האצילות שאינה נקראת 'חול'. וְעַל דָּא - ועל הבחנה זו שימי השבוע נקראו 'ימי חול' רק על שם היתר המלאכה הנגזר מהעדר הארת החכמה, אַתְקִינוּ חַבְרַיָּיא - התקינו החברים לומר בְּהַבְדָּלָה של מוצאי שבת, 'המבדיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל', והיינו המבדיל בין היום שמאירה בו החכמה לימים שאינה מאירה, אבל באמת אינם ימי חול מצד עצמו, כי אינם מונהגים על ידי היצירה אלא על ידי האצילות.
