בעת החורבן קרע הקב"ה את המלכות
רַבִּי אֶלְעָזָר אֲזַל לְגַבֵּיהּ - הלך אצל ביתו דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי - בנו של רבי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוֹנְיָא חָמוֹי - חמיו, כֵּיוָן דַּחֲמָא לֵיהּ - כיון שראה רבי יוסי את רבי אלעזר, אַתְקִין לֵיהּ טוּפֶּטִיסָא דְקוּמְרָא בְּמָטוּן דְּקוּלְפָא - העמיד לו יריעות קירוי במקלות עצים, ועשה מהם כדמות חופה לשבת תחתיה, וִיתִיבוּ - וישבו שם לעסוק בתורה.
כיון שהגיע רבי אלעזר לבית גיסו, שואל ממנו חמיו את ביאור הפסוק 'עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם'.
אָמַר לֵיהּ לרבי אלעזר רבי שמעון בן לקוניא חָמוֹי - חמיו, שהיה שם בבית רבי יוסי בנו, אֶפְשָׁר דְּשָׁמְעַתְּ מֵאָבוּךְ - אולי שמעת מאביך רבי שמעון בן יוחאי, הַאי דִּכְתִיב - פירוש הכתוב שנאמר על חורבן בית המקדש (איכה ב יז) 'עָשָׂה יְהֹוָה אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם'. וקשה, מהו הלשון 'בִּצַּע אֶמְרָתוֹ', כי אם היא לשון 'אמירה' לא שייך לומר בה לשון 'בציעה', שהיא לשון קריעה. וכן יש להבין על מה נאמר 'אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם'.
ומבאר תחילה ענין 'בצע אמרתו'.
אָמַר לֵיהּ רבי אלעזר לחמיו, הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּא - הרי כבר ביארוהו החברים (זוהר חדש ח"ב איכה נז:), כי מה שכתוב 'בִּצַּע אֶמְרָתוֹ', פירושו דְּבָזַע פּוֹרְפִּירָא דִילֵיהּ - שקרע את בגד המלכות שלו, כי 'אמרה' היא לשון בגד עליון חשוב. והיינו כי בשעת חורבן בית המקדש נקרעה מידת המלכות. ומפרש הכתוב כי 'אמרתו' זו שהיא המלכות, היא אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם'. והיינו, דְּהָא פּוֹרְפִּירָא - בגד המלכות הזה שהוא המלכות הנקראת 'אמרתו', פָּקִיד לָהּ מֵאִינּוּן יוֹמֵי קַדְמָאֵי עִלָּאֵי - ציוה לה הקב"ה שהיא תקבל מן הספירות העליונות של התפארת הנקראים 'ימי קדם'. וּבְיוֹמָא דְאִתְחֲרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא בְּזַע לָהּ - וביום שנחרב בית המקדש קרע אותה, ואינה מקבלת עוד מן התפארת כמקדם.
