במאמר זה יבואר כי רבי יוסי ורבי חייא דיברו בדרך ממעלת התורה על פני שאר הענינים
רַבִּי יוֹסֵי הֲוָה אָזִיל בְּאוֹרְחָא - היה הולך בדרך, פָּגַע בֵּיהּ - פגש בו רַבִּי חִיָּיא בדרכו, אָמַר לֵיהּ - אמר לו רבי חייא לרבי יוסי, הנה, הַאי דְּאוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא דִּכְתִיב בְּעֵלִי - זה שהעמידו החברים מה שכתוב אצל הנבואה שהתנבא שמואל על בית עלי הכהן (שמואל א' ג יד), 'וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּמִנְחָה עַד עוֹלָם'. ודרשו, כי ממה שנאמר 'אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּמִנְחָה' משמע כי רק 'בְּזֶבַח וּמִנְחָה' אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר, אֲבָל מִתְכַּפֵּר הוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה. ושואל רבי חייא, אַמַּאי - מדוע בדברי תורה יכולים בני עלי להתכפר אף על פי שאין עוונם מתכפר בקרבנות. ומשיב רבי חייא, בְּגִין דְּדִבְרֵי תוֹרָה סָלְקִין עַל כָּל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא - כיון שדברי תורה עולים במעלה על כל קרבנות העולם, ולכן גם כאשר אין העוון יכול להתכפר בקרבנות יכול הוא להתכפר בדברי תורה. ומוכיח שדברי תורה חשובים יותר מכל הקרבנות, כְּמָה דְאוֹקְמוּהָ דִּכְתִיב - כמו שהעמידו מה שכתוב (ויקרא ז לז) 'זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים', וממה שנאמר 'זֹאת הַתּוֹרָה' כנגד כל שאר הקרבנות מוכח כי שָׁקִיל אוֹרַיְיתָא לָקֳבֵיל כָּל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא - שקולה התורה כנגד כל קרבנות העולם.
