בית המקדש הוא כדוגמת המלכות
ומבאר הטעם שנקרעה המלכות דוקא בעת חורבן הבית.
והטעם שנקרעה המלכות דווקא בחורבן בית המקדש, בְּגִין דְּהַאי פּוֹרְפִּירָא אִיהִי יְקָרָא דִילֵיהּ - כיון שבגד מלכות זה שהוא מידת המלכות, הוא כבודו של הקדוש ברוך הוא השוכן בבית המקדש, וְתִקּוּנָא דִילֵיהּ - ובית המקדש הוא תיקונו, כי צורת בנין המקדש ופרטיו רומזים לבחינות המלכות. לכן, כדי שיוכל המקדש ליחרב, וּבָזַע לֵיהּ - קרע תחילה את מדריגות המלכות השוכנת בבית המקדש, וכך היה יכול הבית ליחרב.
רבי שמעון בן לקוניא לא נחה דעתו בתירוצו של חתנו רבי אלעזר, ועל כן מקשה בפרטות על מה שנאמר 'עשה ה' אשר זמם'.
משל למלך שהיה חרד על כלי יקר
אָמַר לֵיהּ רבי שמעון בן לקוניא לרבי אלעזר חתנו, עדיין קשה מה שנאמר בתחילת הפסוק 'עָשָׂה יְהֹוָה אֲשֶׁר זָמָם', שמשמעו כי הקדוש ברוך הוא החריב את הבית כפי שזמם לעשות מתחילה. וקשה וְכִי מַלְכָּא חָשִׁיב לְאַבְאָשָׁא לִבְנוֹי עַד לָא יֵיתוּן לְמֶחְטֵי - וכי המלך חושב להרע לבניו עוד לפני שבאו לחטוא. השיב ואָמַר לֵיהּ רבי אלעזר לתרץ על פי משל לְמַלְכָּא דַּהֲוָה לֵיהּ מָאן יְקָר - למלך שהיה לו כלי יקר שקנה בעבור בנו שישתמש בו, וּבְכָל יוֹמָא הֲוָה דָחִיל עֲלֵיהּ דְּלָא יִתְּבַר - ובכל יום היה ירא עליו שלא יישבר הכלי, כי היה משתמש בכלי זה בכל יום, וַהֲוָה מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ וְתַקִּין בְּעֵינוֹי - והיה מסתכל בכלי ומשגיח עליו ונשא חן בעיניו. לְיוֹמִין, אֲתָא בְּרֵיהּ וְאַרְגִּיז לֵיהּ לְמַלְכָּא - לימים, בא בנו והכעיס את המלך, נָטַל מַלְכָּא הַהוּא מָאן יְקָר וּתְבַר לֵיהּ - נטל המלך את אותו כלי יקר ושבר אותו, כיון שלא קנה את הכלי אלא בעבור בנו. הֲדָא הוּא דִכְתִיב - זהו מה שכתוב 'עָשָׂה יְהֹוָה אֲשֶׁר זָמָם', כי אין הכוונה שחשב מתחילה לשבור את הכלי, אלא שהיה תמיד חושש שמא יישבר הכלי. ועכשיו נתקיים חשש זה ונשבר הכלי.
