תשובת 'הגר"א וסרמן' על המגבית שנחלה כישלון חרוץ...
וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהֹוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה (לח, כב).
מספר ר' יצחק מאיר ביונים: "כשזכיתי לארח בביתי שבת אחת את הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, היה מוזמן לאחד מבתי הכנסת המקומיים בכדי לדרוש בליל שבת על נושא הישיבה ולערוך מגבית. בדרך בלל זכה לסייעתא דשמיא בהופעותיו מכל בית כנסת שדרש בו נתקבלו תרומות בסכום של אלף דולר לפחות, (שהיה אז בימים ההם הון עתק) לא כן הפעם עוד לפני צאתו מן הבית, שאל אותי מי מנצח על המגבית באותו בית כנסת.
עניתי שכפי הנהוג הרב מכריז את שמות התורמים והתרומות, חוששני אמר אלי שלא נצליח פה, אותו רב טיפוס אמריקני של מנהיג בית כנסת חס על ממונם של ה"מֶמְבֶּר'ס" שלו, הערתי: אולי הפעם יחפוץ להראות כוחו בפנינו, אך הוא בשלו: "גם זו שאיפה, אולם היצר של 'חס על ממונם' עלול להתגבר".
הצעתו היכתה גלים בציבור. הקהל התלהב: עיסקא נהדרת! שבוע שלם תורה ב-80 דולר. יום שלם תורה ב11-דולר ו43 סנטים בלבד! אך הנה נכנס באמצע דבריו ה"רב", שהתקרב אל הדוכן, וביקש להשמיע כביכול "דברי סיום". הלה דיבר כרבע שעה על נושא שלא מהענין, טישטש את הרושם הכביר שעשו דברי רבי אלחנן, צינן את האוירה, ולבסוף השלים נאומו בהטעמה מיוחדת: כל דולר שתרימו למען הישיבה קודש הוא, אפילו דולר אחד ויחיד". במקום 80 דולר שדיבר רבי אלחנן אודותם, הפליג הוא בחשיבות הדולר האחד, ובהשפעת דבריו התחייב הקהל כולו ביחד סכום אפסי, פחות ממאה וחמשים דולר שהיה בו משום עלבון צורב.
באותו ליל שבת אחרי הסעודה בא הרב ועוד נכבדים לבקר את רבי אלחנן כשהוא מנסה להתנצל: "מן הסתם נושא מר בלבו תרעומת עלי בגלל המגבית הזעומה". להפתעת כל הנוכחים התחייך רבי אלחנן והשיבו בפנים מסבירות:
אמר לו ר' אלחנן הנה מחר יקראו בתורה "ובצלאל בן אורי עשה את כל אשר צוה ה' את משה" הבה נתאר את החזיון הזה, עומדים לבנות את המשכן מן השמים נקרא בצלאל בן אורי לעשותו, והנה הולך לו משה רבינו במחנה ישראל, פוגש ביהודי ושואל אותו "צריך להקים את המשכן אולי אתה בצלאל בן אורי", לא - משיב האיש אנוכי ראובן בן יעקב, משה רבינו ממשיך בדרכו, פוגש ביהודי אחר, ושואל שנית "צריך להקים את המשכן אולי שמך בצלאל בן אורי", לא - מתנצל גם השני, אנוכי שמעון בן יעקב, האם יעלה על הדעת שמשה רבינו יתרעם על היהודי הראשון והשני, מדוע לא נקראו בשם בצלאל בן אורי, ומדוע לא הם אלו המקימים את המשכן, וכי מה בידם לעשות אם לא הם נבחרו על ידי ה' להקמת המשכן כי אם בצלאל דווקא.
סיים ר' אלחנן את דבריו אל הרב: מה, אם כן, מקום לתרעומת יש לי, אם ביהמ"ד שלכם פשוט לא נקרא להימנות על בוני התורה בזמן הזה, ואין לכם הזכות לתמוך במשכן העדות.
