רק כשיש ידידות קרובה ואמיצה מותר להוכיח בלשון קשה
וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ וגו' וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר (ב, טז-יז). פירש רש"י אבל משלוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה 'וידבר' אלא 'ויאמר' ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדבור בלשון חבה וכו'.
וקשה דאם כן היה צריך לכתוב כאן בפסוק 'ויאמר' מכיון שאמירה היא לשון רכה, ולא 'וידבר' שהיא לשון קשה.
ואמר הרה"ק רבי דוב בעריש מביאלא זצ"ל: מכאן יש ללמוד דרך בעבודת השי"ת, שהפסוק בא ללמדנו שאם בינך לבין חבריך שוררת אהבה אחוה ורעות, אז רשאי אתה לדבר עמו גם בלשון קשה, אבל אם אינך מרגיש בלבך אהבה אמיתית לחברך, אז צריך אתה לדבר אתו רק בלשון רכה.
