ראייתו של צדיק עושה רושם
וּמֵת כָּל בְּכוֹר וגו' (יא, ה).
כתב האוהחה"ק: י"ל, על דרך אמרם ז"ל (שבת לד.) 'יהיב ביה עיניה וקטליה', גם אמרו 'ונעשה גל של עצמות'. והנה דברים אלו בהשקפה ראשונה ירחקם השכל כי איך תהיה ראיית צדיק לרעה והלא כתיב (משלי כב, ט) "טוב עין הוא יבורך", והמזיק בעינו מציין עליו רבי שמעון בר יוחאי (זוה"ק ח"ג ריא) לרע עין, כי הוא חלק רע.
אכן אחר ההשקפה בדקדוק דבריהם "יהיב עיניה", לכאורה הוי ליה למימר "ראה בו עיניו", אלא הנה כל חלק רע שבעולם בהכרח יהיה לו דבר המעמיד כל שהוא החיוני – שהוא בחינת הטוב, כי חלק הרע שם מיתה עליו, ואיך יחיה ויהיה במציאות ויתנענע כבעלי חיים, ועל כרחך שיהיה בו חלק כל שהוא מבחינה הנקראת חיים וזה חלק טוב.
ובזה תשכיל ותבין מאמרם ז"ל (סוכה נב.) כי לעתיד לבוא יביא הקב"ה לס"מ וישחטנו במעמד הצדיקים עד כאן. ודברים אלו אין להם לכאורה משמעות, שהרי לא יוצדק שחיטה אצל מלאך, ולמה שהקדמנו תהיה הכוונה כי יסיר ממנו חלק המחיהו, ובהסרת ממנו חלק הטוב זו היא שחיטתו.
עוד יש לך לדעת כי כל מקור ישאף למינו וישאבנו, וזהו סוד בחינת בירורי ניצוצי הקדושה באמצעות נשמות ישראל ועסק תורתם, והצדיקים העצומים קדמונינו הכירו בהביטם באדם רשע לברר ממנו כח החיוני שהוא בחינת הטוב באמצעות הראיה הדקה אשר יביטו בעין החכמה להוציא חלק החכמה להוציא חלק הטוב ההוא כי כשיתכוין למול ענף הקדושה תעשה בו נפש הצדיק כמעשה אבן השואבת לברזל הנקראת קאלמיטע בלע"ז (ובלשוננו המַגְנֶט) שתוציאנו ממקום שנקבע שם בראיה.
וזהו "ומת כל בכור" פירוש באמצעות שאני עובר בתוך מצרים ימות מעצמו כל בכור כנתינת עין של חכמים ברשעים – ועושים אותם גל של עצמות כי באמצעות ראייתם הזכה, יצא מהרשעים חיותם ששרשו ממקור הטוב, כמו"כ יפריד הקב"ה באמצעות העברתו במצרים כל נשמות הבכורות.
