קריאתו הנוקבת של הרב מפוניבז - בשמחת ה'בר מצוה' של הילד היחידי שנשאר מגיטו קובנא
וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר (י, טז)
מעשה שבא מרן הרב מפוניבז' להשתתף בשמחת בר מצוה של ילד אחד מבתי אבות, הילד היחידי שניצול ונותר מגיטו קובנא, והכירו על פניו של הרב שהוא נרגש ביותר, הוא לא התכונן מראש לשאת דברים, אבל כדרכו תמיד נאחז גם כעת בפסוק מפרשת השבוע, אחרי ששאל בעדינות אם יש פה חומש (אף פעם לא הסכים לבקש בפה מלא שיטרחו ויביאו לו) ושטף הרעיונות התחיל לגאות כנהר.
באותו שבוע קראו בתורה פרשת שמיני, בפרשה זו מסופר על מיתת שני בני אהרן, נדב ואביהוא, ומסופר עוד בין השאר כי משה רבינו ע"ה "וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר..."
המלה האחרונה "לאמור" היא, לכאורה, מיותרת. כי בכל מקום משמש "לאמור" כציווי למסור את הדברים הלאה, אך כאן לא שייך לפרש במשמעות זו? לפיכך מוסיף רש"י הקדוש בביאורו: "לאמור" - אמר להם השיבוני על דברי! דהיינו שדרש מהם תשובה.
איזו תשובה דרש מהם, מה היתה טענתו של משה רבינו כלפיהם? אלא שאמרו חז"ל, כי בעצם היו אף אלעזר ואיתמר ראויים לישרף, אם לא שריחם הקב"ה על אהרן. שאל איפוא משרע"ה אותם שאלה מחרידה ונוקבת: "למה נותרתם? בשביל מה הותיר ה' אתכם? הלא נותרתם אך ורק בשביל שתרבו כבוד שמים ותקדשו את שמו ית'". השיבוני - אם כן, על דברי: היכן הוא קידוש השם שלכם?!
אף אתה פנה הרב זצ"ל בהתלהבות אל הבחור בר מצוה: "נותרת יחידי מכל הילדים היהודים בגיטו קובנא, הלא נותרת לקדש את ה' - והקב"ה תובע ממך: "לאמור", "השיבני על דברי", היכן הוא קידוש השם שלך?!
"ולא רק אליך הוא קורא" השלים והפטיר בסיום דבריו. היום הזה כל ילד יהודי חי הוא "נותר" והקב"ה מצפה ממנו שיקדש את שמו ית', ה"לאמור" בפרשת שמיני זועק ודורש מכל ילד יהודי: "השיבוני על דברי", "הֲשִׁיבוּנִי וְקִדְּשׁוּנִי".
