קידושי רבקה היו בחג הסוכות ולכן ביקש ללון בתוך הסוכה
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי וגו' (כד, כז).
נראה לדעתי, כי קידושי רבקה היו ביום א' דסוכות, שאז הוא אושפיזא דאברהם, בחינת חסד. והוא כי נודע מדברי חז"ל שהעקידה היתה ביום כפור, ביו"ד לחודש תשרי (עיין בילקוט ראובני בראשית כב יד על הפסוק 'אשר יאמר היום בהר ד' יראה', מובא בכלי יקר ויקרא טז, ג), נמצא כי בעת שבא אברהם לביתו מהר המוריה היה י"ב לחודש, כיון שהדרך היה מרחק ג' ימים, כמו שנאמר בקרא ויהי ביום השלישי כו'.
וגם השליח שבא להגיד לשרה שנזדמן בנה לשחיטה ועל ידי זה פרחה נשמתה, היה גם כן ביום י"ב לחודש, לאשר הדרך היה מרחק ג' ימים וכנ"ל. והנה מיד כאשר בא אברהם לביתו ומתה שרה, אז נתבשר לו שנולדה רבקה, הרי כי רבקה נולדה בי"ב לחודש תשרי. ומבואר (בפרקי דרבי אליעזר) [בסוף מסכת סופרים פרק כא משנה ט] שבעת שנתקדשה רבקה היתה בת ג' שנים וג' ימים, ממילא מגיע שבט"ו לחודש תשרי היו הקידושין. והיה אז אושפיזא דאברהם.
וזהו שאמר 'ברוך אדני אלקי אברהם' דייקא, 'אשר לא עזב חסדו', שהוא בבחינת חסד. ולאשר בא בחג הסוכות שאל את רבקה אם יש לאביה סוכה לקיים מצות סוכה, וזהו 'הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָלִין', לקיים מצות שינה בסוכה, ורמוז בדבריו 'בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי', אשר תיבת נ"א ל"י מספר סוכ"ה. ועל זה באה תשובתה 'גם תבן גם מספוא', כי הסוכה היא מפסולת גורן ויקב, שהוא תבן ומספוא.
