פלפול של עמי הארץ

אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם וגו' (יא, ה).

מסופר על שני עמי הארץ שישבו ולמדו יחדו בפרשת השבוע, והגיעו לפסוק שלפנינו "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם".

הקשה אחד למה נאמר "אשר נאכל" בלשון עתיד, והרי היה צריך לכתוב בלשון עבר "אכלנו"?

אימץ הלה את מוחו ועיין בדבר, לבסוף נענה ואמר: הדברים אמורים בדג הלוויתן שאנו עתידים לאכול אחרי ביאת המשיח.

א"כ הוסיף המקשן (מאמר העולם: סתם מקשן עם הארץ), הרי היה צריך לומר "אשר נאכל בגן עדן" ולמה נאמר "אשר נאכל במצרים"?

שוב עיין הלה בפסוק והשיב יישוב חריף, הרי הכתוב בעצמו מתרץ קושיא זאת "במצרים חינם" - "שתיבת מצרים נאמרה כאן חינם וללא צורך.

אם כן – הוסיף המקשן ולא הניחו לנפשו – לא היה הכתוב צריך לומר לא "במצרים" ולא "חינם".

השיב לו השני בנזיפה, איך אתה מעלה על דעתך להחסיר מן התורה חלילה שתי תיבות שלמות, והלא ספר תורה החסר אפילו אות אחת בלבד פסול, ואם תחסרנה שתי תיבות שלימות על אחת כמה וכמה...