עינים צופיות של בעל ה'פתחי תשובה' בהענקת סמיכה לאברך

הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (א, יג).

הגה"צ רבי אברהם צבי הירש אייזנשטאט, אב"ד אוטיאן, בעהמ"ח פתחי תשובה על השו"ע, סיים בגיל 22 את חיבורו על יו"ד, שהפך לנכס צאן ברזל לכל רב ודיין.

לא לחינם זכה שחיבורו יתקבל ויצורף לנו"כ השו"ע שקדמו לו כמאתיים שנה, צדקתו קדמה לחכמתו.

צדקתו נתפרסמה למרחקים ורבים נהרו להתברך מפיו. אף הרה"ק ה'צמח צדק' מליובאוויטש הפנה אליו את חסידיו שגרו בסביבתו, באמרו: אל תטרחו ותרבו בהוצאה לבא אלי, אצלכם מצוי גאון וצדיק בעל 'פתחי תשובה'.

בענוותנותו סירב להצעה לכהן ברבנות בפוניבז', על אף שקיבל בעיירתו רק 3 רובל לשבוע, והוצע לו 22 רובל ועוד. באמרו: לעירי הריני למדן דיי, אולם בעבור פוניבז' הגדולה המליאה בלומדים איני נחשב ללמדן.

היה מקרב צורבים צעירים שבאו לפניו להיסמך להוראה, והיה מלמדם, מדריכם ובוחנם בנתיבות הוראה, אף היה טורח לחפש להם רבנות. מ"מ לא נכשל במי שאין תוכו כברו, ובטביעות עינו החדה הבחין בין תכלת לקלא אילן.

מעשה באברך שבא לאוטיאן מעיר רחוקה, ולמד בבית מדרשו של ה'פתחי תשובה' בשקידה רבה, הוא קירבו בחביבות, הזמינו לביתו ונשא ונתן עמו רבות בהלכה, ואכן נוכח כי הוא מלא וגדוש בש"ס ופוסקים.

לאחר שנשתהה שם כמה חדשים ביקש הלה מהרב כי יסמכנו להוראה. הרגיש ה'פתחי תשובה' באותו אברך כי אין תוכו כברו, השתמט ממנו ודחה אותו לפעם אחרת, וכך חזר הדבר מפעם לפעם.

לבסוף בא הלה לה'פתחי תשובה' בטרוניה: ממה נפשך, רבנו, אם בחנתני די, סמכני, ואם לאו, בחנני נא וראה. לא נותרה להפת"ש ברירה אלא לסומכו. כתב לו סמיכת חכמים נאה, וכדרכו לכתוב את 'פרט' השנה בלשון הכתוב, כתב הפעם "וידועים לשבטיכם לפ"ק".

יצא אותו אברך מלפניו שש ושמח. בדרכו לביתו חנה בעיירה בה נתפנה כס רבנות, נשתהה שם ונתכבד לדרוש והשביע את רצון בני העיירה. לכשהציג את הסמיכה שקיבל מבעל 'פתחי תשובה', התפעלו כולם מן השבחים המרובים שחלק לו, אולם כשהגיעו אל ה"פרט", נתקשו, מה הקשר בין "וידועים לשבטיכם" ולפרט, אין זה מתאים למנין השנים.

נצנצה מחשבה בלבו של אחד מלמדני העיירה, ואמר, בפסוק זה 'הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם', מפרש רש"י, כך אמר משה לישראל 'אם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו שאתם גידלתם אותו, לכך נאמר וידועים לשבטיכם' - יש לבדוק אפוא במקום גידולו של אברך זה.

שלחו בני העיירה לעיר מולדתו, ואכן נודע הדבר, שאין בו יראת שמים כלל, וחס מלהעלותו על כסא רבנות. עמדו וכתבו ל'פתחי תשובה': 'סוד ה' ליראיו'.

יגדיל תורה -בפרשתנו