סיפור קבורת הרבי מלובלין סמוך לציון הרבי ר' שלום שכנא זצ"ל
תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וגו' (כג, ד).
מסופר שבתשעה באב שנת תקע"ה בעת פטירת מרן הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע היה מריבה בין החסידים ובין הקהלה וחברה קדישא בדבר הקרקע, כי היו אז מתנגדים נגד דרכי החסידים.
אזי הלך תלמידו הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע ועשה עצמו כמתנגד, ודיבר על הרבי בפניהם, וכשומעם כן ביררו אותו ביחד עם ראש הברזל הגאון מו"ה עזריאל אבד"ק לובלין, אשר המה יבחרו לו קבר. הם הלכו על הבית החיים, והראפשיצער היה לו מרא (אֵתּ חפירה) בידו, והלך אתו לכל המכובדים הקבורים שם, ושאל את הרב מלובלין, האם פה אחצוב, וכמובן שכעס עליו הרב מלובלין.
עד שבא בסמוך לקברו של הגה"ק רבי שכנא מלובלין זי"ע (יו"ד א' כסלו) ושאלו האם פה, והרב לא ידע איזו קבר היא שם, וכי שם קברו את הרבי ר' שכנא, והסכים לקברו שם. מהרה חפר הרה"ק מראפשיץ זי"ע, ולאחר איזה רגעים ראה הרב מלובלין כי המקום היא גדול ומהולל, ורצה הרב לחזור בו, אך הרה"ק מראפשיץ לא אבה לילך משם וחפר במהירות ובכח, ואמר כי ימסור נפשו וחייו בשביל זה. כי ידע הרה"ק מראפשיץ כי תמיד בכל עת צרה שלא תבא, ציוה הרבי הקדוש מלובלין זי"ע לילך על קברו של הרבי ר' שכנא, באומרו כי כולם כבר הלכו לארץ הקודש והוא לבדו שוכן שם להגין על העיר משריפות ועוד, כנודע.
ובספר שיח שרפי קודש מוסיף בזה: ושמעתי טעם על מה שאמר הרבי מלובלין שכל הגדולים שנקברו בלובלין המה כבר בארץ ישראל חוץ מרבי ר' שכנא שהוא עדיין רב שם, כי המנהג שמה בעת קבורת הרב אומרים החברא קדושה שמסלקין אותו מהרבנות ומבטלין את כתב הרבנות, אך אצל הרבי ר' שכנא שכחו מלבטל הכתב-רבנות, על כן הוא עדיין רב בלובלין.
