סגולה לעשירות – להפריש מעשר כספים

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר וגו' (יד, כב).

אין לך (כמעט) אדם, שאינו מחפש סגולות שונות לפרנסה או לעשירות. הנה לפנינו סגולה נפלאה שנתנו לנו חכמינו ז"ל (שבת קיט.) "עשר תעשר בשביל שתתעשר" – היינו המפריש מעשר מכספו סגולה היא לעשירות.

ואין זה סתם מליצה בעלמא, וכמו שמעיד הערוך השולחן בהל' צדקה (סי' רמז סעיף ו) וזה לשונו: "יש מי שאומר דרק אמעשר תבואה קאי (-ענין מעשרות בשביל להתעשר) כדכתיב (דברים יד, כב) עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר, וגם זהו דווקא אם נותן בשביל עשירות דווקא, ולענ"ד אין שום סברא לחלק בכל אלו וגם החוש מעיד מכמה עשירים שכל מה שנותנים יותר מתעשרים יותר והגם שיש שעשירותם נאבדו זהו מהנסתרות לד' אלוקינו ובוודאי טובתם היא, ועל פי הרוב אינו כן ועוד שהצדקה דוחה את הגזירות הקשות" עכ"ל.

כמה טעמים נאמרו בסגולה זו, ונצטט בזה לקט קט: בתשובות והנהגות (ח"ב סי' תפג) נתן טעם לשבח: שע"י שנותן מעשר מרווחיו לצדקה נעשה כאילו הצדקה שותף בממונו, ובזכות חלק הצדקה שבו שהוא חלק עשירי זוכה לברכה שעי"ז מתרבה חלק הצדקה, וכעין זה כתב מרן החפץ חיים בספרו "אהבת חסד" (פ"כ אות ו') וז"ל: שהנוהגים במעשר וחומש מכל מה שירוויחו גדול הרבה צדקתם יותר מאותם שנותנים סתם צדקה וכו', שעסקם משותף גם לגבוה וכו' יעו"ש עכ"ד.

ועשירות זו מביאה רק ברכה בכנפיה וכפי שכתב הרה"ק האמרי אמת מגור זצ"ל: אם התורה מבטיחה עשירות כתגמול למעשרות, הרי בודאי שזוהי עשירות וברכה בכנפיה, ולא העושר הזה שעליו נאמר "עושר שמור לבעליו לרעתו", ולכן דרשו חז"ל (תענית ט.) על ברכת מעשר "עד בלי די" – עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, כי על עושר סתם נאמר מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, שאין בו סיפוק, אבל העושר הזה הוא מסוג אחר לגמרי.

כיוצא בזה כתב מרנא החתם סופר בפרשתינו (הובא בתורת משה) וזה לשונו: "עשר תעשר, אמרו חז"ל בשביל שתתעשר ואמרו עוד בשביל שלא תתחסר וי"ל ע"ד שאמר שלמה המלך ע"ה "ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עמו", דהרי אמרו דאין אדם מת וחצי תאותו בידו ויש לו מנה רוצה מאתיים אבל בברכת ה' הקב"ה נותן לו גם מדות טובות מידת ההסתפקות, והיינו עשר בשביל שתתעשר ולא תתחסר לך על ידי שתוסיף להתאוות עוד יותר, ומה שתאבת קודם שנעשית לעשיר, שיתן לך ה' מדה טובה מדת ההסתפקות" עכ"ד הנפלאים.