סגולה לזכירת התורה

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר (יח, טז).

בספה"ק נועם מגדים כתב דבר נפלא לזכירת הלימוד: יש לומר, על פי אמרם ז"ל (נדרים נה, א) וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה (בפרשתנו להלן כא, יח) אם אדם עושה עצמו כמדבר התורה ניתנת לו במתנה. ופירשו רש"י ומהרש"א ז"ל כל שעושה עצמו הפקר כמדבר ללמד תורה לכל מי שיחפוץ זוכה שתינתן לו התורה במתנה, והיינו שאינו משכח לימודו כמ"ש רבותינו ז"ל (נדרים לח.) במשה רבינו עליו השלום ע"ש.

היפך מי שאינו מלמד לאחרים כאמרם עשיר ורש נפגשו כו' (משלי כב, ב) עיין שם. וזהו זאת גורם חקת התורה שתחוקק אצל האדם בלב על דרך (משלי ג, ג) כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ. והכוונה שלא ישכח, רק יקויים אצלו כדבר החקוק ומהו הגורם אשר צוה ה' לאמר, רוצה לומר שיאמר תורה לכל החפץ זהו גורם חקיקת התורה בלבו נ"ל. וגם על ידי אמירה בפה גורם זכרון כדאיתא בעירובין (נד, א) עיין שם עכ"ד.

*

מה שציין בסוף דבריו לגמ' בעירובין, כך מובא בגמ': "ברוריה (אשת התנא רבי מאיר) אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה, בטשה ביה, אמרה ליה: לא כך כתוב (ש"ב כג) ערוכה בכל ושמרה, אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך - משתמרת, ואם לאו - אינה משתמרת. תנא: תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש, לאחר שלש שנים שכח תלמודו. אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא (חריף), פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני, כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי. שנאמר (משלי ד) "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא", אל תקרי לְמֹצְאֵיהֶם אלא לְמוֹצִיאֵיהֶם בפה.
ובמהרש"א (חידושי אגדה שם) מבאר סגולה זאת וז"ל: "ואמר ערוכה בקול, דהיינו בכל רמ"ח אברים שהדיבור בקול רם מביא הרגשה ותנועה בכל האברים" עכ"ל.
בספר דף על הדף (עירובין שם) כתב, שהמעשה הנ"ל המובא בגמ' כאן מובא במדרש (בדב"ר פ' נצבים) בתוספת: וראה כי חיים היא למוצאיהם למי שמוציאם מפיו, מעשה בתלמיד אחד של ר"א בן יעקב שהיה ממהר בכל תלמודו בשעה אחת, פעם אחת חלה ושכח את תלמודו. מי גרם לו, ע"י שלא היה אומרו מפיו ונתפלל עליו ר"א בן יעקב וחזר כל תלמודו.
בלב שמחה (פרשת נצבים) הביא בזה: "התלמיד הזה היה ממהר ללמוד הרבה להספיק בכמות ולא שם דגש לחזור ולשנן ולעמול במה שלמד כבר, לכן ר"א בן יעקב דייקא היה יכול לבקש עבורו דאי' משנתו של ר"א בן יעקב קב ונקי היפך מזה התלמיד. כי חיים הם למי שמוציאם מפיו, לחזור לשנן ולעמול במה שלומד. והטעם ששכח כל תלמודו, משום שמיהר בלימוד מסוף הספר ולא היה אומרו מפיו לשנן לימודו בעל פה לכן כשחלה ולא יכול ללמוד מתוך הספר לא היה יכול לחזור על תלמודו שלמד כבר שהרי לא למד בע"פ לכן שכח עכד"ק.