נתינת שלום שנובעת ממצות "ואהבת לרעך כמוך"
ואהבת לרעך כמוך אני ה' (יט, יח).
סיפר הגה"ח רבי דניאל פריש זצ"ל לפניו, שבעת שהיה באנטווערפן, לפני רבות בשנים, בא לבית הרה"ק רבי איציקל פשעווארסק זי"ע בשעות הבוקר, והרה"ק רבי יענקעלע פשעווארסק זי"ע פתח לפניו את הדלת, ותיכף ומיד נתן לו שלום, ונכנס עמו לשיחה ארוכה של למעלה ממחצית השעה, במהלך אותה שיחה סיפר לו רבי יענקעלע זי"ע סיפורים שונים מצדיקים, ועוד שוחח עמו בסתם ענינים, ובינתיים הגיע גם רבי איציקל זי"ע והגיש לאורח טעפעל קאווע חם ומהביל.
לאחר שכבר עברה כמחצית השעה, ורבי דניאל כבר הרגיש את עצמו כאחד מאנשי הבית ("היימיש"), הרשה לעצמו להעיר לרבי יענקעלע זי"ע, ושאל אותו בעדינות, אינני מבין, רואה אני שעדיין אתם עומדים לפני תפלת שחרית, והרי מובא בספרים הקדושים שיש ענין גדול שלא לדבר כל דיבור כל שהוא לפני התפילה, ואם כן למה זאת איפוא אתם מרשים לעצמכם לספר סיפורי צדיקים בטרם שהתפללתם.
השיב לו רבי יענקעלע זי"ע: בסידור התפלה כתוב שיש לכל יהודי לקבל על עצמו לפני התפלה מצות "ואהבת לרעך כמוך", מה הכוונה בזה, האם רק לומר את תיבות הפסוק (וואס מיינט דאס, סתם זאגן די ווערטער?) "ואהבת לרעך כמוך" ובזה כבר מקיימים את הענין של קבלת מצוה זו על עצמו?
לא כן, אלא כן צריך לנהוג, כאשר נכנס אורח יהודי שבא מן הדרך, מקרבים אותו באהבה וחיבה יתירה, עד שהוא כבר אינו מרגיש את עצמו כאיש זר, אלא כאדם קרוב, כאחד מבני הבית. האם יש דרך לפניכם דרך טובה מזו בכדי לקיים בפועל מצות "ואהבת לרעך כמוך".
עוד אמר לו רבי יענקעלע זי"ע: ישנם שני אופנים של נתינת שלום עליכם לחבירו, האחד הוא ה"שלום עליכם" של ההלכה, שאותו אסור לתת לחבירו לפני התפילה, אבל יש עוד אופן של נתינת "שלום עליכם", והוא נתינת שלום כזו שנובעת ממצות "ואהבת לרעך כמוך"... והנה "שלום עליכם" שכזה, מותר לתת גם לפני התפילה...
