ניזוק מהתוכחה ונעשה מבן תורה לעשיר בעה"ב...
וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ וגו' (כח, טו).
אברך פנה אל הגבאי בבית הכנסת "לדרמן" בבני ברק, וביקש עליה בשבת פרשת כי תבוא. יש לו "יארצייט". השיבו הגבאי, שנזכר מאוחר, ישנם כמה בר מצוות, וכמה חיובים, ואין עליה פנויה. אמר, שמצידו מוכן הוא לעלות לקריאת התוכחה... אינו חושש, מקיים הוא בעלייתו מצוות כיבוד אב, שהגמ' בקידושין (ל"א:) אומרת מכבדו בחייו ומכבדו במותו, ו"שומר מצוה לא ידע דבר רע" (קהלת ח, ה), וידועים דברי ה"נודע ביהודה" (קמא, אבן העזר י') שמותר לייבם אשה שמתו כל בעליה - "קטלנית", כי שומר מצוה לא ידע דבר רע. אמר הגבאי: "נשאל את הרב".
שאלו את מרן הגר"ח קניבסקי, ואמר "בשום פנים ואופן", ולא העלוהו. לאחר התפילה נשאל: מדוע היה כה נחרץ, הרי זו באמת מצוות כיבוד אב, ואם הלה אינו חושש מדוע נחשוש עבורו.
ענה: משום מעשה שהיה, וסיפר: אברך בן תורה נזכר בשעתו שיש לו יארצייט אחר אביו, וכבר נקבעו כל העליות, והסכים לעלות לתוכחה, אמר שאינו מקפיד, ולא יקפידו עמו.
שאלו את אבי (הסטייפלר) והסכים. כעבור זמן, הודיעוהו שדודו נפטר בארה"ב, ובהיותו ערירי, הוריש לו את כל הונו. טס לארצות הברית והתברר שמדבר בנכסים רבים והשקעות מסועפות. זכה ליועצים מהימנים שהדריכוהו ועזרוהו להתמצא בסבך ולהשתלט על המבוכים העסקיים, נשאב לעולם העסקים ועשה בו חיל. העביר את משפחתו לבורו פארק, והיה לנגיד תומך תורה ביד רחבה. השיא צאצאיו בהרחבה והמשיכו לשקוד על שערי תורה בלא טרדה.
לימים ביקר בארץ ונכנס אל אבי, מסר לו סכום כסף גדול לתמוך בלומדי תורה, והעיר שברוך השם לא ארע לו דבר מעלייתו לתוכחה. אדרבה, מצוות כיבוד אב עמדה לו והתעשר עושר רב.
שמע אבי וכל גופו הזדעזע, מה אתם מדברים! התוכחה לא השפיעה? הרי לפניה הייתם בן תורה ועכשיו אתם בעל הבית סוחר פשוט. לכן, סיכם ר' חיים, לא הסכמתי...
