מקום תורה הוא שער לקבלת התפילות
אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם (כח, יז). וברש"י אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא, הסולם הזה עומד בבאר שבע, ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש, שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה, וירושלים בצפונה, בגבול שבין יהודה ובנימין, ובית א-ל היה בצפון של נחלת בנימין, בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף, נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית א-ל, מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים,
וכ"ק אבי אדומו"ר [האבני נזר] זצ"ל עמד בזה שלא מצינו מעלה לבאר שבע על כל ארץ ישראל, עכ"ד. ועוד יותר יקשה להרמב"ן ש'באר שבע' היא שער השמים וטוב לתפילה עי"ש.
וי"ל, דהפרשה הזאת היא רמז לגלות, וכבר כתבנו שמעת שפנה יעקב אבינו ע"ה שִכמו מ'באר שבע' נחשב כאילו הוא בחו"ל. ושנינו בגמ' (ברכות ח'.) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, היינו אף שהתפילה עולה לרקיע דרך מקום המקדש, כמו שלמדנו (שם ל.) שצריך לכוון את לבו כנגד בית קדשי הקדשים אף כשהוא בחורבנו, מ"מ כמה מקטרגים ממלאים את כל האויר שאינם מניחים לתפילה לעלות, ורק ע"י ד' אמות של הלכה שהיא כתריס בפני המקטרגים, ובמדרש (פ' משפטים) משל למטרונה שהיא מהלכת וכלי הזיין לפני' ולאחרי', כן הם המשפטים, ובכלל זה כל הלכה של תורה בירור כשר ומותר וטהור מפסול ואסור וטמא.
והנה דעת רש"י וכן בכמה מדרשים (זולת המדרש שהביא הרמב"ן), שיצחק אבינו הי' דר בבאר שבע. והנה אמרו ז"ל (יומא כ"ח ע"ב) יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה הי', א"כ אצלו מקום ד' האמות של הלכה, וכתיב (ישעי' סו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. וע"כ הוא שער השמים וטוב לתפלה.
וזה רמז לדורות שכל מקום שמרביצין בו תורה לשם שמים אף בגלות הוא שער השמים, א"כ מקום שצדיקי הדורות לומדין שם תורה לשם שמים, זה הוא שער השמים בגלות ובאמצעותם התפלה מגעת לרקיע דרך מקום קדשי הקדשים. וכן שמעתי בשם המגיד הקדוש הרבי ר' בער שאמר לשני תלמידי חכמים תלמידי הגר"א שהיו נוסעים לארץ ישראל ועברו דרך עירו, ושאל אותם אם כבר תקנו חו"ל שנוסעים לארץ ישראל, ויעץ להם שישארו אצלו שאצלו הוא א"י, וכן הי' שנתעלו לקדושי עליון.
