מעלת וסגולת צדקה וקמחא דפסחא

צַו אֶת אַהֲרֹן וגו' (ו, ב).

כתב בספה"ק עטרת ישועה: הנה לבטל גזירה רעה יש לנו ג' מטיבי צעד והמה תשובה תפלה וצדקה המעבירין את רוע הגזירה, אולם מועטים המה בדור האלמן הלזה שיוכלו להתפאר ולומר שעשו תשובה כראוי המגעת עד כסא הכבוד, וגם התפלה שתהי' זכה שתעלה לפני הבורא בלי שום מסך המבדיל ח"ו, אולם על מצות צדקה נוכל לבטוח כי גם שלא לשמה תתקבל לפני הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל הנותן סלע לצדקה ע"מ שיחי' בני הרי זה צדיק גמור (פסחים ח, א).

ולזה פירש רש"י ז"ל אין צו אלא זירוז מיד ולדורות, היינו, כי מצות צדקה נוהגת גם לדורות הללו, אולם תשובה ותפלה כראוי אלו היו בדורות הראשונים העיקריים באמת, וכעת אשר בני עלי' מועטים אזי קשה לבוא לידי תשובה ותפלה בלי שום פני', אמנם ע"י מצות צדקה זאת תעלה לרצון תמיד ונזכה לג' טובות הגשמיות "בני חיי ומזוני" כנאמר בספה"ק.

ולזה נאמר צו את אהרן, רומז על חיי"ם, כי אהרן הכהן ביטל את המיתה 'ותעצר המגיפה מעל בני ישראל', וזהו דייקא צו את אהר"ן. ואת בניו רומז לבני"ם. על המזבח רומז למזונ"א, כי מזב"ח עולה מספר ז"ן. ובזה ע"י הצדקה בשילוב תורה ותפלה נתברך בברכה משולשת, אמן עכ"ד.

בענין זה שח הגה"צ רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל (מפי ספרים וסופרים - פר' שופטים): בדרך צחות אמרתי לפרש דהנה בשו"ע ריש הלכות פסח (או"ח סימן תכט ס"א) נפסק "שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום, הגה ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח". ונתחבטו המפרשים הקשר בין שני דברים אלו, ומדוע הסמיך הרמ"א דין זה למה שכתב המחבר.

ונראה כי כבר כתבו גדולי החסידות דהלשון 'שואלין' אפשר לפרשו מלשון שאלה והלואה, היינו שביד האדם לשאול וללוות את הארת החג מאת השי"ת, אמנם לכאורה היה מקום לבעל דין לקטרג ולומר שאינו מן הדין לעשות לישראל חסד כזה, כי אינם זכאים וראויים לכך, לזאת הסמיך הרמ"א וכתב שעל כל אחד לגמול חסד עם עניים ולתת להם "קמחא דפסחא" ואז כאשר יראה הקב"ה שבני ישראל גומלים חסד זה עם זה, עי"ז יזכו שהקב"ה יתנהג גם עמהם במדת החסד ויתן להם אורות גדולים בהשאלה.