מליצת אב"ד בילגורייא בדרשת שבת הגדול על 'צדקה'
הג"ר נטע'לי בערלינער ז"ל אב"ד בילגורייא אמר פעם באמצע דרשת שבת הגדול תוכחה על ענין צדקה, וענה ואמר: הנה בליל פסח ישאל הבן את אביו ארבע קושיות.
ובדרך צחות קשה, למה נאמר בקושיה הראשונה "שבכל" הלילות, הלא מהראוי לומר "בכל" הלילות! בשלמא בקושיה השניה השלישית והרביעית ניחא, מפני שיש קושיה הקודמת – על כן שייך בקושיה שלאחריה לומר לשון "שבכל", כדי להפסיק ולהראות שהיא קושיה בפני עצמה, אבל בקושיה הראשונה היה לו להתחיל "בכל" הלילות!
אולם נראה לי על דרך הלצה לפרש כך: הבן מתחיל גם בקושיה הראשונה בלשון "שבכל", להורות לאביו שיש לו בכאן עוד קושיה קדומה, היינו אשר התיבות "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" יש בהם קושיה בפני עצמה. כי הנה הבן חכם וגדול הנהו, וכאשר ישמע מפי אביו שהכריז לאמר "כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח", משתומם הוא ואומר לאביו: אבי יקירי, הגד נא לי, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, היינו שבכל לילות השנה אינך נותן לעני לדרוך על מפתן ביתך, ובלילה הזה אתה קורא לעניים ואומר להם "כל דכפין ייתי ויכול"....
אך גם אביו אינו נבער מדעת, ויודע היטב לתרץ את "קושיית" בנו מיניה וביה, וכה הוא אומר לו: בני יקירי, היטבת לשאול, אך אל יפלא בעיניך כי קראתי "כל דכפין ייתי וייכול", הלא "עבדים היינו לפרעה במצרים", ולמדנו ממידותיו: מה פרעה גוזר ואינו מקיים – אף אני כן...
