מליצה נפלאה ממרן המהרש"א על גלות בני ישראל
לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ (כב, א).
חז"ל למדו במסכת בבא מציעא (כז, א) דיני השבת אבידה מן הפסוק שלפנינו "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך". ומסקנת הסוגיא שם: "שה דאבידה לדברי הכל קשיא" [=תיבת שֵׂיוֹ, המוזכרת במצות השבת אבידה לכולי עלמא מיותרת, כיון שאין לנו מה לדרוש בה].
מפרש רבינו המהרש"א על הש"ס פירוש נפלא:
חז"ל רמזו כאן על כנסת ישראל - "שה פזורה ישראל", 'האובדת', בגלות המר והיא מכונה בשם "שה דאבידה". - "שה דאבידה לכולי עלמא קשיא" - כולם מתקשים להבין, מדוע איפוא נמשכת הגלות זמנים ועידנים טובא?
חוזר המהרש"א לפרש את הפסוק שבתהלים (קיט, קעו) "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד" - בגלות המר. ולזאת רבש"ע בקשתי שטוחה לפניך, אבואה בתפלה ותחנונים: "בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ" - החזירם לנויהם. מה טעם "כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" שהרי מקיימת אני גם בחשכת הגלות את מצוותיך, וראוי לך כמוני לקיים מצות השבת אבידה". ריבונו של עולם "השב משיבם" - ושבו בנים לגבולם...!
